גאווה ואחות גדולה.

גאווה ואחות גדולה.
גאווה ודאגה וענווה,
ואין להאמין על האחות
הגדולה.

מרימה עיניים ורואה צל,
צל של גאווה ואחות גדולה.
היא מטילה עליי צל
ואני מחייכת.

אני מחייכת ולא מבינה
מה קרה לאחותי הגדולה.
כי עכשיו אני לא מחייכת,
אחותי נעלמה.

ואחותי לא מצילה עלי צל,
ואני לא מחייכת ושורקת
וזה כבר לא טוב כמו פעם
וכבר לא כועסים רק בודדים.

גאווה ואחות גדולה.
גאווה ודאגה וענווה,
ואין להאמין על האחות
הגדולה.

ואחותי כבר לא פה ואני בוכה,
ואני כבר לא יודעת מה לעשות.
אחותי נעלמה.
אחותי נעלמה.

ואבא בוכה ואמא בוכה,
ורק אני מביטה בתמונה.
"אחות! אחות! תעזרי לי!"
והיא לא עונה, שותקת.

ואני כבר גדלה ואז מבינה
אחותי מתה במלחמה.
אבל זו לא מלחמה נגד "הרעים"
אלא בשבילי, להגן על חי.

ואני כבר לא מחייכת
כי אני לא רואה אותה,
אין לי חיוך על פני
בגלל שהיא נעלמה.

ואני כבר עומדת על גג
מביטה באדם שמתחת
זורקת כינור וקשת
וצונחת.

ואת אחותי אני לא מוצאת,
אני רק אני ואני.
ואחותי נעלמה ומותי
חסר תועלת, מוחי.