שנאה בין שתי ממלכות פרק -16-

טוב, היום אני קצת בדיכאון…לא משנה מה הסיבות..ולמרות זאת הייתי בן אדם מקסים והחלטתי להעלות פרק.. טוב, האמת זה כיוון שאני לא מתכוונת להעלות פרק עד לעוד כמה ימים..נראה מתי יהיה לי כוח…
תיהנו..

פרק -16-
קסנדרה עמדה במסדרון הארוך וזרקה את הפגיונות שהיו לצידה אל המטרה שעמדה במרחק עשרה מטרים ממנה.
היא כל כך כעסה. "מליסה," מלמלה קסנדרה בשקט וזרקה פגיון נוסף, פוגעת בול במטרה. היא הרימה עוד פגיון מהשולחן וזרקה אותו לעבר המטרה, פוגעת בדיוק.
היא התכוונה להרים פגיון נוסף, כשלפתע שמעה קול רחש קל. היא הורידה באיטיות את הפגיון והתקרבה לעבר החרב שלה, כששמעה מאחוריה את קול החרב יוצאת מהנדן. היא הסתובבה ושלפה את חרבה.
סבסטיאן עמד מולה, עם החרב שלופה ומיהר להכות, אך היא מיד חסמה את החרב. במשך כמה שניות היא עמדה מולו מנסה לחסום את המכות שהרעיף עליה.
לסבסטיאן שנמאס מהחבטות הלא יעלות החל לתקוף אותה מילולית ואמר, "שמעתי שמליסה קצת התעצבנה עלייך בזמן האחרון, מה עשית, גנבת לה שמפו?"
זה בהחלט עורר את קסנדרה והיא מהירה לתקוף, "שלא תעז," מלמלה.
סבסטיאן שהחליט לא להפסיק המשיך, "וכריסטופר, ממש נסיך החלומות שלך, אני מצטער לבשר לך אבל הוא מאוהב במליסה."
קסנדרה, עשתה עוד כמה צעדים ותקפה, אך סבסטיאן היה זריז ומהיר ממנה, ולמרות זאת היא לא הייתה מוכנה לוותר, סבסטיאן עבר את הגבול!
"ומליסה ממש מאוהבת בו, אני חושב שהיא קצת כועסת כשהתחלת לחזר אחרי הבעל העתידי שלה. אני בטוח שמליסה לא תשתוק."
קסנדרה שעצביה היו מרוטים, תקפה בפראות, עד שלבסוף הפילה את חרבו של סבסטיאן, היא עמדה מולו עם החרב זקורה אל חזו ואמרה, רועדת מכעס, "אם תעיז להזכיר את השם של הפֵישסִיסטַה הזאת עוד פעם אחת, אני נשבעת לך שאני אהרוג אותך."
סבסטיאן שלא עמד בעצמו אמר בחיוך ממזרי, "מ-לי-סה."
קסנדרה הפילה את חרבה ונתנה אגרוף בפניו של סבסטיאן. האחרון נפל לרצפה בחבטה וקילל בזעם.
"קסנדרה, לעזאזל איתך," אמר סבסטיאן ומיהר לקום על רגליו בעודו משפשף את לסתו.
"הזהרתי אותך," אמרה קסנדרה והתכופפה להרים את חרבה כששמעה את קולו של אלפריק.
"אני מורשם, התקדמת קסנדרה. הביצועים שלך השתפרו, את כבר לא זזה כמו עכבר מפוחד, גם האגרוף בסוף היה מצוין, מיותר אבל מצוין."
קסנדרה הבחינה באלפריק שעמד שעון על אחד הדלתות. הוא התקדם לעברה ואמר, "היום אני רוצה לנסות איתך כלי חדש." בידו החזיק חץ וקשת, הוא הגיש לה את הכלים ואמר, "היום נתאמן על חץ וקשת."
קסנדרה החזיקה את הכלים בידה ולפתע הרגישה משוחררת יותר, כאילו מצאה את הכלי הנכון. קסנדרה חייכה ואמרה, "אני מוכנה להתחיל."

"אז איפה את היית בזמן האחרון, ממש נעלמת לנו," אמרה דריינה לקסנדרה כשעמדו במטבחים קוצצות ירקות לארוחת צהריים.
"כן, אני מצטערת," מלמלה קסנדרה, חותכת את המלפפונים.
דריינה העיפה מבט בחברתה ושאלה, מעט בהיסוס. "אז, מה קורה בינך לבין כריסטופר?"
קסנדרה הסתובבה במהירות ואמרה במידית, "שום דבר! שום דבר לא קורה ביני לבין כריסטופר."
קסנדרה מהירה להמשיך לחתוך כשלפתע הבחינה בזרם דק של דם שיצא מחתך באצבעה.
"פִייסְטַוס," מלמלה בשקט.
דריינה שהבחינה בחתך הרחב פתחה זוג עיניים גדולות באימה ואמרה, "קסנדרה, נחתכת. את בסדר?"
קסנדה הנהנה בראשה ומהירה לצאת מהמטבחים, לעבר חדרה. מרחוק שמעה את דריינה קוראת אחריה.
קסנדרה הייתה עסוקה בלנסות לעצור את הדם כשלא הבחינה בכריסטופר שחלף על פניה. היא עמדה לפנות במסדרון לעבר חדרה כשלפתע הרגישה במשיכה בזרועה. היא הסתובבה במהירות וראתה את כריסטופר מביט בה בדאגה.
"את בסדר?" שאל וכשהבחין בחתך אמר, "איך זה קרה לך?"
קסנדרה הנהנה בראשה ואמרה, "אני בסדר גמור, אני רק צריכה לשים משהו שיחסום את הפצע."
"בילדותי הייתי נחתך די הרבה, אז למדתי לחבוש את עצמי בלי לבקש עזרה מהמשרתים, אם את רוצה אני יכול לעזור לך."
קסנדרה פתחה את פיה כדי להגיד לו כן אך לבסוף אמרה בנוקשות. "לא, תודה."
"את בטוחה, אני—"
"כריסטופר," אמרה קסנדרה בכעס. היא שנאה את עצמה על מה שעמדה לעשות, אך היא הייתה חייבת. "אני לא רוצה את העזרה שלך, אני לא רוצה שום קשר אלייך. אתה לא מבין את זה?! מה אני צריכה לעשות כדי להבהיר לך את המסר, אתה אורניי, עם ששחט את המשפחה שלי ועל זה אני לעולם לא אסלח לעם שלך ולך." היא הסתובבה כדי להמשיך לחדרה כששמעה את כריסטופר מאחוריה.
"באמת? ובכן, את סתם שפחה עלובה. ואני באמת חשבתי שאולי לא כל האלביונים הם צבועים וגנבים, אבל אני מניח שטעיתי. התפוח לא נופל רחוק מהעץ, נכון?"
קסנדרה נעצרה במקומה. היא כל כך רצתה להסתובב אליו ולהחזיר את הגלגל לאחור, אבל במקום היא מחתה את הדמעה השוררת שזלגה מעיניה וצעדה בחזרה לחדרה.
ברגע שעמדה בחדרה, היא פרצה בבכי. לא כך היא רצתה שיחסיה עם כריסטופר יהיו. הוא אומנם היה שחצן, ולפעמים גם אנוכי אך הוא היה האורניי היחיד שהתייחס אליה באדיבות וברכות.
היא שנאה את מליסה ואת עצמה, שבמשך כמה דקות לא הייתה מסוגלת לזוז, לבסוף צעדה אל הארון והוציאה את התיק שלה. בתוכו נח קופסה עם עשבי מרפא בתוכה. היא משחה קצת על הפצע ומיד הרגישה יותר טוב.
היא נשכבה על המיטה מנסה להירגע שדפיקות קלות נשמעו על הדלת וכעבור רגע הדלת נפתחה ודריינה נכנסה בהיסוס. "אני יכולה להיכנס?" שאלה.
קסנדרה הסתכלה על דריינה ולפני שיכלה לשלוט בעצמה פרצה שוב בבכי. דריינה מיהרה להתיישב לידה ולחבק אותה.
"די, קֵס, בבקשה הפסיקי לבכות. מה קרה?"
במשך כמה שניות קסנדרה לא יכלה להפסיק לבכות, היא אחזה חזק בשמלתה של דריינה. היא הייתה כל כך פגועה שלרגע היא לא הייתה מסולת לנשום. לבסוף היא התנתקה מדריינה והאחרונה הסתכלה בדאגה עליה. "את רוצה לדבר על זה?" שאלה.
קסנדרה לא הייתה מסוגלת להוציא מילה מפיה, היא חזרה להיות חבוקה בזרועותיה של דריינה ולבסוף אמרה בשקט. "קשה לי כאן."
"זה בסדר, קֵס. זה תמיד קשה, הסביבה הלא מוכרת ולפעמים העוינת, אבל זה עובר, אני מבטיחה לך, זה עובר." אמרה דריינה והסתכלה להביט בחברתה בחיוך עדין.
קסנדרה מחתה את דמעותיה ואמרה, "תודה דריינה, את חברה טובה."
דריינה חייכה ואמרה, "חכי כאן, אני אלך להביא לך פרוסת עוגה מהמטבחים. בלה הכינה עוגת שוקולד."
קסנדרה חייכה ואמרה, "את יודעת איך לשפר את מצבי."
דריינה חייכה, היא נשקה לראשה של קסנדרה ועזבה את החדר, משאירה את קסנדרה לבדה.
במשך כמה דקות שכבה קסנדרה על המיטה, עסוקה במחשבותיה שלא שמעה את דלת החדר נפתחת, אך כעבור רגע שמעה כחכוח גרון וקסנדרה מיהרה להתרומם מהמיטה כשראתה את מליסה.
"מליסה, ממש אין לי כח לדבר איתך, אז בבקשה תלכי מכאן," אמרה קסנדרה בעייפות.
מליסה חייכה במתיקות מזויפת ואמרה, "לפני חמש דקות יצאתי מהחדר שלי לטייל כשראיתי את כריסטופר עומד במסדרון ממלמל לעצמו. התקרבתי אליו והבחנתי במשהו מוזר אצלו. את יודעת אולי מה קרה?"
קסנדרה הסתכלה על מליסה אך לא ענתה. היא ידעה בדיוק מה מליסה עומדת להגיד.
"כריסטופר עמד במסדרון, עיניו נוצצות מהתרגשות ופיו מלא דיבורים על נשיקה ארוכה ומתוקה."
קסנדרה הסתכלה על מליסה כאילו איבדה את שפיותיה ואמרה בהלם, "מה?!"
מליסה שחיוכה נמחק אמרה בכעס, "זה מה שאני אמרתי, מה?! כריסטופר שהבחין בי, חייך ואמר, מליסה, קסנדרה..הנשיקה..מושלם." והוא הסתובב והלך משם."
"את מוכנה להסביר לי, מה עשית עם כריסטופר אחרי שהסברתי לך בצורה מנומסת להפסיק להתקרב אליו?!"
"מליסה, אני לא יודעת על מה את מדברת, אני בחיים לא נישקתי את כריסטופר. למען האמת, צרחתי עליו שיפסיק להתק—"
"לא איכפת לי מה עשית," צרחה מליסה בזעם. "נמאס לי מהשטויות שלך וממך. שומרים!"
הדלת נפתחה ומספר שומרים נכנסו לחדר. קסנדרה נסוגה אחורה בבהלה ושאלה, "מה קורה כאן?"
שומר שעמד ליד מליסה, הוציא קלף מתוך כיסו והקריא מתוכו. "בשם הוראות המלך, הנך מוכנסת למעצר עד להחלטה חדשה על הסתה ובגידה במלכות. כל התנגדות או אי ציות לצו המלך יובילו לתלייה באופן מידי."
השומר גלגל בחזרה את הקלף והכניס לכיסו. הוא סימן לחייליו והם התקרבו לעבר קסנדרה.
קסנדרה הסתכלה על השומרים ואמרה, "זה טעות, אתם חייבים להאמין לי. אני לא עשיתי דבר מכך, בבקשה."
השומרים התעלמו ממנה, הם אחזו בה והוציאו אותה מהחדר, מובילים אותה לצינוק. קסנדרה צרחה בייאוש. "זה לא אני, בבקשה שמישהו יעזור לי."
אך המשרתים שעמדו במסדרון, הפנו את מבטם בבושה. גם אם רצו לעזור, הם ידעו שלא יוכלו.
קסנדרה הבחינה בדריינה שצעדה לעבר חדרה, מחזיקה בצלחת עם עוגת שוקולד. כשראתה את קסנדרה נעצרה במקומה בהלם.
רגע לפני שהורידו את קסנדרה במדרגות לצינוק, היא ראתה את מליסה מחייכת בשביעות רצון.
השומרים דחפו אותה בגסות לתוך התא ונעלו את הדלת, משאירים אותה לבדה. קסנדרה צנחה על הרצפה באפיסת כוחות והתעלפה.