סיגריה אחרונה- פרק 18

" אפשר לשבת לידך? " שמעתי קול מאחוריי. הבעיה היא שזה לא היה קול של בנאדם מוכר. אני הרמתי את הראש. בהיתי באותו פרצוף ונעמדתי ישר, כמו קפצתי ממקומי. מרוב הפאניקה, מרוב הפחד. הסתכלתי עליו, יותר נכון בהיתי בו.
" את לא מזהה אותי? " הוא שאל.
" יותם.. " לחשתי, " אבל איך?! ".
" איך מה? " הוא שאל בחיוך.
" איך ולמה אתה פה.. אבל.. אתה לא אמור להיות בחו"ל? אתה ניתקת את הקשר לפני לא יודעת כמה זמן.. חשבתי שהמשפחה שלך עברה לגור בחו"ל ".
" סיפור כיסוי.. את לא מכירה כאלה? ".
" ממתי אתה פה? " שאלתי.
" שנתיים אני חושב.. עברתי לפה בכיתה י' בערך, את כנראה זוכרת שאני שנה אחת מעלייך. אני שמיניסט פה עכשיו ".
" אני מבינה שהתביישת במקום שאתה נמצא בו.. ".
" האמת שלא ממש, פשוט אני יודע שאחרים היו מקבלים את זה בצורה שונה- אבל לא ציפיתי לראות אותך פה. ראיתי אותך נכנסת ביום הראשון שלך לפה, אבל עדיין לא הייתי בטוח שזו את. אז קצת חקרתי מסביב, דיברתי עם וויד האמת.. הוא זה שסגר לי את הפינה שזו את. כמה גדלת זה מדהים.. " הוא נאנח.
" טוב לך פה? " שאלתי.
" אני רואה שלא ממש מעניין לך לחקור אותי על למה וזה.. אבל בסדר אני אזרום ".
" אתה לא מכיר את זה שלא ממש מעניינים אותי החיים של האחרים? אני דואגת לתחת שלי ותו לא ".
" שלך ושל סלע את מתכוונת " הוא אמר בחיוך מתחכם.
" איך אתה יודע? " שאלתי.
" פשוט יודע, עזבי זה לא כזה סיפור, מזל טוב, נראה לי ".
" לא מספיק טוב לך? ".
" למה את מתכוונת? ".
" אל תשחק אותה תמים.. אני יודעת שרצית אז.. אבל עברו כמה שנים. מעניין אם זה נעלם לך.. ".
" למדתי להשקיט את המצפון שלי על זה, אין טעם לאהוב מישהו שאתה לא רואה ".
" נהיית מושלם? " שאלתי בחיוך.
" הא? " הוא שאל גם בחיוך.
" וואי עוד פעם השיחה הזאת.. אני מנהלת כבר כל כך הרבה.. ".
" נו אז עוד אחת לא תזיק.. ".
" סתם.. בית הספר הזה מוביל אנשים לילדים מושלמים ואני כל כך נגד זה שאני עושה הכל כדי… לא יודעת, לשנות פה קצת ".
" אני מבין.. האמת שזה רעיון מעניין – מהשנתיים שאני פה אני יודע מה הנקודות החזקות והחלשות של בית הספר.. אפשר לפגוע בו ולנסות לשנות אותו אם את רוצה ".
" אני לא יודעת כמה אני יכולה להרים מאמץ כזה ".
" על מה את מדברת? כבר כשהיית קטנה היית ילדה מורדת, יכולת לסחוף אחרייך אחרים.. את יכולה לעשות את זה אם רק תרצי ".
" תעזור לי? " שאלתי בחיוך.
" בכיף, אבל לא רק אני.. את צריכה מישהו מהסגל ".
" אוקיי, ויש כזה? ".
הוא נעמד והביט בי בחיוך. " את באה? ".
" לאן? " שאלתי בהתחכמות.
" את תכירי פה מישהו.. אני חושב ששווה לך להכיר אותו.. הוא יכול באמת לעזור ".
" ומה הסיכוי שהוא יהיה כמו כולם ויבגוד ויגלה ויספר וילשין? ".
" הוא לא " הוא אמר נחוש.
" אוקיי בוא נלך " אמרתי בחיוך. התחלנו לצעוד על השביל.
" בכל מקרה.. למה אתה באמת פה? " שאלתי בזמן שהלכנו.
" האמת שהכנסתי את עצמי לפה מרצון.. ".
" באמת? " שאלתי מופתעת.
" כן.. האמת שאני לא מתחרט על זה.. יש משהו בבית הספר הזה שעושה לי די טוב, משאיר אותי במסגרת ונותן לי מוטיבציה לפעול ולעשות את הדברים שאני אוהב. ואני לא מרגיש שמכריחים אותי להיות מושלם, אני פשוט מנסה להתמודד עם דברים שבחוץ לא הייתי יכול ".
" ועכשיו כשתסיים ללמוד פה? תתגעגע? ".
" אני חושב שכן.. " הוא אמר בחיוך, " אבל אני יכול לומר משהו- בית הספר הזה לא מתאים לכל אחד, ואני כן חושב שיש מקומות שהוא צריך לשנות את דרך ההתנהגות שלו. אני מקווה שאת לא מתכננת משהו קיצוני מידי ואז בית הספר הזה ממש ישתנה.. כי הוא ת'כלס באמת בית ספר טוב, ואין טעם לשנות אותו כל כך. הסגל פה אולי קשוח, אולי את לא מסתדרת עם המנהלת וכן אני יודע שהיא יכולה לאיים, זה משום מה חלק מהתפקיד שלה פה. אבל את חזקה מספיק בשביל להתמודד עם זה ".
" אתה לא ראית אותי כל כך הרבה זמן, מאיפה לך כל הדברים האלה? ".
" אני זוכר אותך, ואת האופי שלך- אני חושב שהאופי שלך השפיע עליי בדרך זו או אחרת ".
" אופי של ילדה מורדת? שמתנגדת לכל דבר שמציעים לה? מזה למדת? ".
" ברור, כי הייתי שונה ממך לגמרי.. וככה למדתי איך לא לקבל כל דבר שאומרים או עושים ". נעצרתי.
" למה בעצם אתה לוקח אותי למקום שיכול לשנות פה דברים אם אתה לא רוצה בכך? ".
" פשוט בואי.. " הוא נאנח.
" אתה מסרב לענות? ". הגענו לבנין, הוא פתח את הדלת.
" אחרי שתדברי איתו אני לא צריך לומר יותר.. תחפשי אותי ונדבר.. אני רוצה לדעת איך הלך ".
" איך הלך מה? את מי אני בכלל רואה? " שאלתי והוא רק הכניס אותי יותר פנימה.
" אני רואה שהבאת חברה " שמעתי קול מהצד השני של החדר.
" תכיר גבע, זו ליזי, ליזי קידר ".
" נעים להכיר " הוא אמר והתקרב. ראיתי את הפנים שלו, הוא לא היה מגולח אבל ראיתי את העיניים החמימות שלו. משום מה הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו.
" תהנו " הוא אמר בחיוך ויצא מהבניין.