הלוואי שזה הכי נורא

"הלוואי שזה יהיה הדבר הכי נורא שיקרה בחיים שלי." חשבתי.

אני הולך ברחוב ומסביבי עיר, זיהום רגיל של אוויר, כביש משמאלי אך מכוניות נוסעות בו רק לפעמים, לדוגמה כרגע אין מכוניות באופק, או שבעצם… הנה אחת עוברת בדיוק עכשיו.
אני אוהב את זה. יש שקט לא מוסבר של עיר, זה לא שקט כמו שיש בכפר וכמובן שזה לא שקט כמו שיש באי בודד, אבל זה שקט כזה, פנימי, אולי כי אני לא מרגיש את הרעשים מסביב ואולי כי הם אינם.
חיוך גדול מופיע על פרצופי.
מזג האוויר, בדיוק כמו שאני אוהב אותו – לא חם ולא קר.
אני הולך על המדרכה והעצים הגבוהים מצלים עליי. מתחשב מאד מהם לעשות עלי צל, כאילו שזה בדיוק מה שהם תכננו לעשות, צל עליי ביום הזה בדיוק. אבל מה זה משנה בשבילי או לא בשבילי?
זה כאן, ממש פה, קיים, אז אני מודה לזה, גם אם זה לא במיוחד למעני.
ציפורים מצייצות, ממש מקסים.
אני עוצם את העיניים והולך כמה צעדים, איזו שלווה ממלאת אותי, שלווה שקשה לתאר במילים, כלום לא מפריע לי, על אף שיש המון דברים שאמורים להפריע לי.
למי אכפת.
אז נכון שחברה שלי כועסת עליי, נכון אולי זה אשמתי אבל אני את שלי עשיתי, אמרתי לה שאני מצטערת, אם זה לא מספיק לה ואם גם שוקולד לא מספיק לה, ואם פרחים לא מספיקים לה ואם אני בא לבית הספר שלה בהפתעה לא מספיק לה אז לא אכפת לי. אני כבר לא אשם בכלום.
אז נכון, נכון שנכשלתי במתמטיקה בפעם השנייה על אף שדווקא למבחן הזה למדתי, למדתי זה מילה קטנה מידי מכדי לתאר כמה למידה נעשתה! חרשתי למבחן הזה. אבל נכשלתי ..
נכון גם שרבתי לאחרונה עם חבר שלי, אמנם זה לא החבר הכי טוב שלי אבל עדיין חבר זה חבר. ופה אני יכול להאשים את עצמי ויכול שלא, אני אפילו לא זכר למה רבנו לכן אני מעדיף לא להצביע אצבע מאשימה לאף כיוון.

הפנים שלי מעט מחווירות, כשאני חושב על זה, המזג האוויר הזה די מעצבן, מה זה לא חם ולא קר?
מה אני אמור לעשות עם מזג אוויר כזה?!
אם קר אני לובש יותר בגדים, ואם חם אני לובש חולצה קצרה אחת, ועכשיו בכלל לא יודע מה ללבוש!
והציפורים האלה עשו לי כבר חור בראש! ציפ ציפ ציפ ! נו באמת שיהיו מקוריות פעם בחיים שלהן.
וגם השקט הזה, מה זה אני בעיר או במדבר שומם?!
איפה האנשים ? איפה כל המכוניות חוץ ממכונית שעברה לפני איזה שתי דקות עם ילדים מרגיזים ששרו מזרחית מתוכה כאילו שממש בא לי לשמוע את השירים האלה שלהם.
וגם הזיהום הזה, אין מכוניות אבל הזיהום ועוד איך יש!
אני מנסה להירגע…
עושה חיוך בכוח והוא יוצא לי לא אמין בעליל- אני נראה כמו ליצן רצחני שיתקוף ילדים קטנים עוד שנייה, מנסה לעצום עיניים וללכת עוד כמה צעדים.
"אחח סעמ.." אני מסנן לאחר התנגשות לא נעימה בכלל עם עמוד חשמל.
לעזאזל עם העמודים האלה! אי אפשר לשים אתם במקומות אחרים ?! דווקא על מדרכה?!

יום מטופש. אבל אני לא אשם בכלל, כל מה שעשיתי היה בשביל שיהיה יותר טוב אבל זה רק הזיק יותר. שונא את זה. לעזאזל..
אני עוצר לרגע, אומר לעצמי "די להיות טיפש ולהתעצבן משטויות"
מוציא את הפלאפון שלי מהכיס ומפריד את החוטים, דוחף את האזניות לאוזניים ומדליק מוזיקה בווליום בינוני.
נשימה עמוקה.

"הלוואי שזה יהיה הדבר הכי נורא שיקרה בחיים שלי." חשבתי.