האוחזה המפחידה…(אימה נראה לי…)

דפקתי על דלת הבית הגדולה שהתנוססה עד מקום אשר עיניי לא יכלו לצפות בו יותר.
דלת האחוזה האפלה אשר עמדה בקרחת היער החשוכה נפתחה קלות עד שנצמדה כנראה לקיר השוכן צמוד עליה.
"י-י-יש שם מישהו? " קולי אשר בקושי יצא מגרוני נשמע כמו ציוץ של עכבר.
לקחתי שאיפה גדולה ונכסנתי פנימה, לתוך החשכה המוחלטת של האחוזה בת המאה שבעים לכל הפחות.
רגלי רעדו כמו ג'לי.
ניסיתי להסדיר את נשמתי בכל פעם ששלד אשר גמה עצמות חסרות בו ודם מרוח על פניו, או שסכין הייתה תקועה בחזהו נפל לפני.

המשכתי להיתקדם במסדרונות האחוזה כאשר פני לבנות כסיד וכל גופי עור ברווז ומשקשק.
מכל עכביש שקפץ לפני ושמונת עיניו האדומות נעוצות בי.
נשמתי עמוק ככול שיכולתי מישום שהאחוזה ומלאת אבק.

לפתע הרגשתי דבר קריר ונוקשה מונח עך כתפי החשופה, הסתובבתי מעט.
ונתקפתי חרדה למראה עיניי, פרצופי המבואת שותק, אך גרוני פעל במיטבו.
פלטתי צרחה מחרישת אוזניים אשר אינה נקתעה על ידי הרעמים ושופת הגשמים שבחוץ…