לאנשים שנשארים

מעטים האנשים שנכנסים לחייך עם תפקיד ונותרים בהם במשך שנים.
אנשים רבים כל כך חולפים על פניך בלי לדפוק בדלת אפילו. מעטים משתהים ומביטים בה לרגע. מתי-מעט דופקים בדלת. את חלקם אתה מכניס פנימה. מהחלק הזה, רבים כל כך עוצרים לרגע קצר, ביקור נימוסין קטן בחייך, ואז עוזבים. חלק נותר לתקופה מסוימת, מסיים את תפקידו ויוצא מהדלת בה נכנס. חלק נותר במעין משחק ים- יבשה כזה בפנים או בחוץ.
הסיבה היחידה לטרוח לפתוח שוב ושוב את הדלת, למרות שהיא נדירה כל כך, היא האנשים שבוחרים להשתקע. שאומרים- "נאה הבית בעיניי", מתיישבים רגל על רגל על הספה בסלון. בהתחלה אתה פותח בשיחת חולין. כמו כולם, אתה לא בטוח שיישארו. כמעט אף אחד לא נשאר, למה שדווקא הפעם-?
ואז הם מחליפים רגל, כאילו מודיעים לך שהם כאן כדי להישאר, ואתה מתרווח במקומך, שומר את הפינה הזאת בשבילם אבל עדיין לא לגמרי בטוח, עדיין משאיר חצי רגל על הרצפה כדי לפתוח את הדלת מהר ולהוציא אותם החוצה, לפני שתיפגע.
הזמן עובר במהירות וכבר אינם עוד אורחים. הם מכירים את אורח חייך, את דיבורך, איך אתה מעדיף לישון בלילה, מה אתה אוכל כשאתה עייף ואיך אתה לועס את העט כשמשהו לא מצליח לך. הם מכירים כמעט את כל המחשבות הכמוסות ביותר שלך. אחרי זמן מה הם קמים מעצמם מהספה למקרר, פותחים את הדלת שלו ושואלים- "להביא גם לך קולה זירו?"
כל כך הרבה עזיבות רואה אדם בחייו. אנשים טורקים את הדלת מאחוריהם ובלי בושה לוקחים משהו משלך, את מה שהיו בשבילך ונתנו לך בחייך. אנשים לפעמים יוצאים בשקט, בלי ששמת לב. לפעמים כשאתה עסוק מדי במשהו או במישהו אחר. לא תמיד זאת אשמתם, מן הסתם. לפעמים זאת אשמתך. לא שמת אליהם לב מספיק. לא גרמת להם להרגיש בבית.
חלק מתפוגגים, לאט לאט, עם השנים שעוברות. חלק יוצאים בסערה ודבר לא יישאר כמו שהיה אחרי שיעזבו. אבל חלק, המעט שבמעט, נכנסים לחייך, ומסדרים אותם, פינה אחר פינה. פתאום, בלי ששמת לב, הדרך שבה אתה צוחק דומה לשלהם. פתאום זיכרונות רבים כל כך שמגדירים מי אתה שזורים בשלהם. פתאום אתה לא מי שהיית, ואתה מבחין בזה רק בדיעבד. הם, בניגוד לאחרים, לא הניחו אותך במיטת סדום וציפו שתתאים למידותיהם, אבל לאט לאט התחלת לקחת מהם מה שרצית.
אולי בשל כך התפקיד שלהם לא נגמר. הם לא עוזבים ושוברים אותך בדרכם החוצה. הם לא עוזבים בכלל, ואתה יודע שתמיד, לא משנה כמה סופות יעברו בדרך וכמה דלתות ייטרקו בפרצוף בגלל אנשים שאהבת, הם יישארו שם, על הספה, רגל על רגל, ויציעו לך קולה זירו קרה מהמקרר שלך.