קצת שנאת אהבה 1D – פרק 3

***נקודת המבט של צ'לסיה***

בשבת בצהוריים הסתכלתי על השעון שלי, השעה שלוש, יש לי עוד שעה עד הפגישה שלי עם אדריאן. הסתובבתי סביב הקניון, סביב חלונות הראווה של החנויות, ומדדתי כמה זוגות נעליים שאהבתי אבל הם היו יותר מדי יקרות, ובכינות לא באמת הייתי צריכה אותם. המשכתי ללכת, ועצרתי בחנות ספרים כדי לחפש משהו חדש לקרוא. הלכתי לכיוון סדרת סיפרי הרומנטיקה, והתחלתי לחפש ספר על המדף שנראה טוב. משכתי ספר החוצה והתחלתי לקרוא את המידע שנמצא בגב הספר אבל ישר החזרתי אותו בחזרה למקום. הוא היה יותר מדי דביק לטעמי, וסיפורי האהבה היו יותר מדי לא מציאותיים.

עוד כמה ספרים תפסו לי את תצומת הלב שלי אבל הייתי לא ממש מרוצה מהם והלכתי חזרה לכיוון הדלת, בכל מקרה משהו עצר אותי. ספר תפס לי את העין, בהיתי בעטיפה ומיד זיהיתי את חמשת הבנים המוכרים מוואן דיירקשן. הכותרת הקטנה הייתה 'תעז לחלום'. איזה שם דביק בשביל ספר על חמישה בנים. הרמתי את הספר, הסתכלתי על הפנים שלהם וחשבתי על מה כולם רואים בהם. האחד עם השיער השחור נראה דיי טוב, אני חייבת להודות, אבל שום דבר מיוחד. בשבילי הם כולם נראו רק בחורים רגילים. נזכרתי בפגישה שלי עם הארי ואל השחצנות שלו, הוא בבירור לא חושב שהוא רק בחור רגיל.

"את בכלל מבינה מי אני?" ניסיתי לחקות את הקול שלו, והבנתי כמה אני בטח נראת מטופשת מסביב לאנשים שהיו מסביבי. הנחתי בחזרה את הספר והתחלתי לצאת משם, עדיין חשבתי על הארי. אני לא יודעת מה הקטע איתו. אולי זה היה איך שהוא ניסה לפלרטט איתי אפילו שחשבתי שהייתי מסוגלת לשלוח אותו לגיהנום או שהשחצנות שלו הייתה מה שהביאה לדם שלי לרתוח, והיה נראה שהוא לא רוצה לעזוב את המחשבות שלי – מה שהיה דיי מרגיז בהתחשב בעובדה שהוא לא היה הבנאדם החביב עלי בעולם. הוא חושב שהוא יכול לעשות הכל רק בגלל שהוא מפורסם, יותר נכון: הוא חושב שהוא יכול לעשות -כל אחת- בגלל שהוא מפורסם.

לרגע הרגשתי קצת רחמים עליו: עם איזה מין אנשים הוא חי שהוא גדל לחיות במחשבה כזאת על עצמו? אבל בדיוק כמו שהמחשבה הזאת הגיע מהר ככה גם הרחקתי אותה מהר. אני לא צריכה להאשים את האנשים שחיים מסביבו, אני אפילו לא מכירה אותם. זה היה הכל הארי. הוא היה פשוט שחצן. לא חשבתי שהוא נראה רע. אני מתכוונת אפילו אני חייבת להודות שהוא… נראה דיי טוב, אוקיי מאוד טוב. אבל זה לא נותן לו סיבה מוצדקת להיות כל כך מלא בעצמו! אני לא מרגישה רחמים להארי סטיילס. הוא מעצבן. ושחצן. ואני יודעת בדיוק מה הם סוגי בנים כאלה: הם מנצלים אותך ועוזבים אותך, וגם שלא אכפת לי מסטוץ של לילה אחד פה ושם, סוג בנים כאלה פשוט מעצבים אותי.

ביזבזתי תחושת זמן כשחשבתי על הארי, ואני חייבת לפגוש את אדריאן בעוד חמש דקות, אז מיהרתי אל הקולנוע ומצאתי אותו מחכה לי. "הגיע הזמן צ'לסיה! את באמת צריכה ללמוד איך להשתמש ברגליים הארוכות האלה שלך לעיתים קרובות יותר!" הוא אמר לי ואני נתתי לו חיבוק דוב בתור התנצלות. עמדנו בתור הארוך שדרך אגב היה כל כך ארוך שזה היה פשוט מגוחך וחיכינו שהוא יתקדם כבר. קול מוכר התחיל לנגן ברקע ולא עבר הרבה זמן עד שהבנתי שזה היה 'what makes you beautiful'… אדריאן התלהב והתחיל לחייך.

"אככ! הבנים האלה נמצאים -!בכל מקום!-" התלוננתי. הוא חייך אלי בהתלהבות בתור תגובה.

"אני יודע! זה כל כך מדהים" הוא קרא קריאות התלהבות וחייך.

"לא… זה ממש לא" התלוננתי בטון משועמם.

"אני לא מאמין שפגשת את הארי, פעמיים. והתעלמת ממנו! פעמיים!" הוא הסתכל עלי באכזבה והמשיך את השיחה שהייתה לנו אתמול בלילה. "ילדה טיפשונת!" הוא התחיל לנער את הראש שלו ככה שהשיער החום הקצר שלו זז מצד לצד. ניסיתי לשנות את הנושא, אבל הוא לא תנן לי. "הארי פשוט חתיך. הוא כל כך מושלם וממש הגדרה לסמל סקס!"

בהיתי בו ולא האמנתי. "ההגדרה המושלמת לסמל סקס? יותר כמו ההגדה המושלם לאדיוט!"

אדריאן הרים גבה אחת והפעם זה היה התור שלו לבהות בי ולא האמין. "את, חברתי, בטח קיבלת מכה בראש שלך כשהיית תינוקת. בוודאות יש משהו לא בסדר עם המחשבות שלך!" הוא הסתכל עלי בדאגה.

"לא אני חושבת שיש משהו לא בסדר איתך בגלל ש-אתה- זה שאוהב את הבנים האלה! תן לי שלוש סיבות טובות למה כדאי לי לאהוב אותם" התווכחתי איתו בחזרה.

"הא! פפףטט קל. לפחות תאתגרי אותי צ'לסיה! קודם כל: הם כל כך חמי לב. דבר שני: הם סקסים בטירוף" צחקתי על הדיבור האנגרטי שלו אבל הוא שם את האצבעות שלו על הפה שלי כדי להשתיק אותי. "אל תפריעי לי, צ'לס. ודבר שלישי: הם כל כך מוכשרים!" הוא אמר, סוף סוף הזיז את היד שלו מהפה שלי. הוא נראה כמו ילד קטן שחולם על גיבורי על. חוץ מהעובדה שגיבורי העל שלו הם וואן דיירקשן. הדבר הבא שהוא אמר היה ממש מצחיק, ולא יכולתי לעצור את עצמי מלצחוק לו בפנים – במיוחד בגלל שהוא אמר את זה בשיא הרצינות. "הוו רק אם הם היו כולם הומואים, החיים שלי יהיו הרבה יותר קלים!" אוי אדראין, חשבתי לעצמי כשהלכנו לדוכן הכרטיסים כדי לקנות את הכרטיסים לסרט טיטאניק 3D.

*

צפיתי בספינה מתקרבת לקרחון הענק, מנסה לא לפגוע בו. עבר בערך חצי שעה מתחילת הסרט ששמעתי קול חזק של משיכות באף באים מאחורי. סובבתי לאט את הראש שלי כדי לראות מי היה זה שבוכה והוא ישב כמה שורות בדיוק מאחורי. הייתי מופתעת לראות שזה היה בחור. יכולתי להשבע שחשבתי שזאת ילדה קטנה. ניסיתי לראות את הפנים אבל לא ראיתי שום דבר בחושך ולא זיהיתי אותו אז חזרתי בחזרה לצפות בסרט.

***נקודת המבט של הארי***

צפיתי בספינה פוגעת בקרחון הענק וניסיתי לעצור את עצמי מלבכות כמו ילדה קטנה בעזרת משיכות באף. ישבתי בסוף חדר הקולנוע, לבדי בגלל שהבנים סירבו לבוא איתי בגלל שהם אמרו שזה יותר מדי 'נשי'.

עוד כמה משיכות באף יצאו ממני כשהבנתי מה הולך לקרות לג'ייק ורוז בסצנה הזאת. תימשכו את עצמכם ביחד! חשבתי לעצמי. אנשים התחילו להסתובב אלי ולהסתכל עלי ולא יכולתי להסתכן בזה שאיזה נערה תזהה אותי, אז משכתי בחזרה את הדמעות. ראיתי איזה נערה יושבת כמה שורות מתחתי והסתובבה כדי לבדוק מי עושה רעש כזה, והתפללתי לאלוהים שהיא לא תזהה אותי. בחושך בקושי יכולתי לראות את הלחיים היפות והשיער הכהה שלה. היא הסתכלה עלי מעבר למשקפי ה3D שלה ובמהרה חזרה לסרט. לא הייתי צריך לראות את העיניים האפורות-ירוקות הקרות שלה כדי לזהות אותה. היא הייתה הנערה מסטארבאקס. מה הסיכויים שלי לראות אותה כאן?!?, אני פשוט לא יכול להפסיק להיתקל בה.

שכחתי כבר מהסרט, ובהיתי במלצרית העקשנית שאני פשוט לא מצליח להוציא מהראש שלי. ניסיתי אפילו באותו הלילה במועדון לשכוח אותה אבל מה שעשיתי שם לא עזר בכלל, סיימתי בסוף מבוזבז ולא שכבתי עם אף אחת שנראתה בכלל מתחרה אליה, אפילו בידיעה שאני לא יודע למה אני משווה שאני יכול להגיד 'מתחרה אליה' מאחר שלא עשינו כלום ביחד. -עדיין-. המשכתי לבהות בה וראיתי שהיא ישבה ליד מישהו, ושהסתכלתי קרוב יותר הבנתי שזה בחור. הוא הסתובב כדי ללחוש לה משהו באוזן, וראיתי את הפנים שלו שהיו קצת מוארים מהאורות שהגיעו מהמסך. החלטתי שהוא לא היה נראה מספיק טוב כדי להיות החבר שלה. בטח בן דוד, ואפילו לא היה שום מגע בין שניהם. היא נשענה הצידה אליו והניחה את הראש שלה על הכתף שלו והוא ליפף את היד שלו סביבה. לקחתי בחזרה את המחשבה שלי לגביו, זה לא היה בגלל שלא נראתי מספיק טוב! זה בגלל שהיא תפוסה! במהרה כעסתי על עצמי על זה שחשבתי שבחורה לא רוצה אותי, אבל הידיעה שהיא הייתה תפוסה רק גרם לי לרצות אותה יותר: היא לא רק הייתה שווה, עכשיו היא גם הייתה אתגר!

צפיתי בהם לדקה אחת יותר, לפני שקמתי. אני לא הולך להישאר עוד קצת כדי לצפות בהם מתחבקים! עשיתי את הדרך החוצה מהאולם אל הדלתות. יצאתי מהר משם כשמשכתי את הידיות של הדלתות והרמתי את הכובע של הסוואטצ'רט שלי כדי להיות בטוח שלא יזהו אותי. אני ללא ספק מתוסכל מינית, חשבתי כשהוצאתי החוצה הנחה. אני לא רגיל לא להשיג בנות שאני רוצה יותר. להיות בלהקת בנים פופולארית אומר שבנות אוהבות אותך… בדרך כלל. לא היה לה אכפת ממי שהייתי, היא אמרה לי שהייתי רק אדיוט ופלרטטן. אני יודע שזה אמור לגרום לי לכעוס, וזה כן, אבל באותו זמן זה גם סיקרן אותי. ובדרך שאהבתי שבשבילה אני לא הייתי הארי סטיילס מוואן דיירקשן, הייתי הארי הבחור שהתנגש בה. אבל זה גם אומר שאני צריך להחזיר את הקסם הטבעי שלי אם אני רוצה להגיע למתחת למכנסיים שלה, וככה אני אעשה. והזכרתי לעצמי שאני, שוב, חושב עליה ומנסה (ללא הצלחה) להפסיק.

חשבתי שוב אחרי כמה דקות שראיתי אותה לפני כמה זמן מתחבקת עם הבחור הזה. זה עיצבן אותי בטירוף. אני לא יודע למה ואני לא אהבתי את זה בכלל. ולא אהבתי גם את ההרגשה שהרגשתי כשראיתי אותה עם הבחור הזה. זה גרם לבטן שלי להסתובב – לא בדרך טובה. אני חייב להיפתר ממהרגשה הזאת כמה שיותר מהר והדרך היחידה שזה ייקרה זה להיכנס לתוך המכנסיים שלה ולשכוח ממנה כמו מכל בחורה רגילה אחרת. אבל משהו בראש שלי אמר לי שזה לא הולך להיות קל בגלל שהיא פשוט לא הייתה כמו -כל בחורה רגילה אחרת- .