I don't know what to do פרק 2

מנקודת המבט של דין:
כמו תמיד, גם לשיעור הזה איחרתי…
התקדמתי לעבר הכיתה בקצב מהיר, ופתאום ילדה נתקלה בי, אמרתי לעצמי "מי היא חושבת שהיא? איזה חצופה!"
_______

היא נפלה עלי,ראיתי רק את החלק העליון של הראש שלה, ואת השיער השחור-חלק שלה.
"את בסדר?" שאלתי אותה, אני בדרך כלל לא נחמד אל אנשים, רק אל מי שצריך, אבל היא, הרגשתי שהיא משהו מיוחד…

היא הרימה את ראשה וראיתי את הנערה הכי יפה שרק אפשר לדמיין, היא הייתה מושלמת!
שיער שחור-חלק בצבע פחם, ועיינים כחולות ממש כמו הים!

היא ענתה לי: "אני צריכה לשאול אותך, אני נתקלתי בך, אני מצטערת…" היא קמה.

היא הייתה בדיוק בגובה הנכון, לא גבוהה מידי ולא נמוכה מידי. וגם במשקל המדוייק, לא שמנה מידי ולא רזה מידי.
היא נראתה שנה בערך פחות ממני, אבל מה שהיה בטוח, זה שהיא לא מכאן, היא לא נראתה אחת "משלנו" ובטח ובטח היא לא התנהגה כמונו, מזל.

אמרתי לה "דין, קוראים לי דין, מה שמך?" היא ענתה לי: "אמה"
"אמה,שם יפה…" עניתי לה.
היא ענתה לי תודה וסליחה שהיא נתקלתה בי, היא התחילה ללכת… צעקתי לה מרחוק "אנחנו עוד ניפגש אמה!" זה לא משהו שאמרתי אף פעם.

אני לא יודע איך לתאר את זה, הרגשתי פשוט כאילו, כאילו שהיא שייכת לי.