קצת שנאת אהבה 1D – פרק 2

—לפני שאני מתחילה את הפרק: שאתם מסיימים לקרוא, תקראו גם את ה'רציתי להוסיף'—

***נקודת המבט של הארי***

ישבתי בסטארבאקס צופה במלצרית. זה היה נוף כל כך נחמד. יכולתי לראות רק את המאחורה שלה אבל זה היה מספיק בשבילי כדי לראות כמה היא שווה. השיער הכהה הארוך שלה נפל על הגב שלה והתאים בדיוק היטב לצורת הגב שלה. היא הסתובבה וסוף סוף קיבלתי קצת נוף מהפנים שלה. ופשוט לא יכולתי להאמין לזה. זאת היתה הבחורה מאתמול בלילה.

***נקודת המבט של צ'לסיה***

מסרתי לשני הלקוחות את ההזמנה שלהם וצפיתי בהם עוזבים את המקום. הם היו זוג, וברגע שהסתכלתי למטה על הקופה בכדי להניח שם את הכסף לא יכולתי שלא לחשוב על כמה טוב הם נראו ביחד, וכמה בני מזל הם היו. בלי להסתכל חזרה ללמעלה שאלתי את הלקוח הבא "מה תרצה?"

"דייט איתך" ענה לי קול מוכר מאוד. הראש שלי הורם למעלה והסתכלתי ישר לתוך העיניים הגדולות הירוקות והחיוך החצוף שלו. מעולה. הוא הסתכל עלי מלמעטה ללמעלה, שוב כמו שהיה לו בלילה הקודם, וחייך. תהיתי אם הוא עוקב אחרי, אבל מהר הרחקתי את הרעיון הזה כי ידעתי שזה טיפשי.

"מה אתה עושה כאן?" שאלתי את הארי. הוא נראה קצת משועשע מהשאלה שלי.

"רציתי קפה, אבל עכשיו אני חושב שהסטתי את העיניים שלי על משהו אחר" הוא אמר לי ולפתע היה לי את החשק לבעות בו. וכמובן, שהייתי צריכה לרסן את עצמי בגלל שפה זה מקום העבודה שלי. במקום זה החלטתי להתעלם ממנו וביקשתי מהלוקח הבא שיגיד לי את ההזמנה שלו. לצערי הארי החליט להתעלם ממני גם, ולא זז סנטימטר אחד. "לא תפסתי את השם שלך אתמול בלילה"

"זה בטח בגלל שהיית עסוק מדי בלהפיל ולחסום אותי, וגם לא היה לי ממש חשק להגיד לך" הזכרתי לו.

"אז את הולכת לספר לי עכשיו?" הוא שאל אותי פעם אחת והבין שהנסיון שלו 'להעמיס' לא עבד.

"אין סיכוי שבעולם" אמרתי וחייכתי באכזריות.

"למה?" הוא שאלה ונשאר רגוע, אבל ידעתי שזה הורג אותו מבפנים.

"בגלל שאני לא מספרת לזרים את השם שלי, במיוחד לשחצנים, יהירים, ראבתנים כמוך" ראיתי את הלסת שלו נפלה קצת לפני שהוא העריך את עצמו מחדש במהרה, והרגשתי חיוך נמרח על הפנים של עצמי.

"ואני בדרך כלל לא מדברת עם בנות כמוך, אבל הנה אני!" הוא אמר. הוא בינתיים לא אמר שום דבר מעליב אבל עדיין הרגשתי נעלבת.

"בנות כמוני?" שאלתי, בוהה בו. הוא חייך בברירות בגלל שהוא הגיעה למתחת לעור שלי. האם 'בנות כמוני' מתכוון בנות נפוצות ורגילות? איזה חצוף! הוא אולי מפורסם, אבל מתחת לפני האדמה כל מה שהוא זה רק בן גם.

"כן," הוא אמר "בנות פשוטות". בהיתי בו בחוסר אמון, והפעם הרגשתי את הלסת שלי נופלת. מספיק זה מספיק.

"מי אתה חושב שאתה? תן לי לספר לך, אתה אדיוט! רק בגלל שאתה הארי סטיילס אתה חושב שאתה יכול להשיג איזה בחורה שאתה רוצה. אז אתה יודע מה, אתה לא! עכשיו תעזוב" התעצבנתי, נתתי לכל הכעס שהיה לי להתפרץ.

"אבל זה העניין, בייב; אני כן יכול להשיג כל בחורה שאני רוצה" הוא אבל, ואפילו שחשבתי שהוא ניסה להחביא את זה, יכולתי לראות שהוא היה מעוצבן בדיוק כמו שאני הייתי. במקום להגיב הצבעתי אל כיוון דלת היציאה, וסוף סוף הוא עזב.

***נקודת המבט של הארי***

מה לעזאזל לא בסדר איתה? עשיתי משהו שגרם לה לשנוא אותי כל כך? אפילו לא הייתי חצוף עד שהיא התחילה להתיף בי. היא הייתה מעצבנת ועקשנית אבל המבט בעיניים הקרות הירוקות-אפורות האלה כשהיא הייתה עצבנית כנראה הדליקו אותי, ופשוט לא יכולתי להבין למה. למי אכפת מהבחורה הזאת? חשבתי, אני הארי סטיילס ואפילו אם היא לא חושבת ככה, אני יכול להשיג כל אחת. החלטתי לשכוח ממנה, בידיעה שיש עוד מליוני בנות כאלה.

כשלבשתי את המשקפי השמש שלי על הסוף של האף הרגשתי את הפלאפון שלי רוטט לי בכיס. הוצאתי אותו החוצה כדי לבדוק מי סימס לי ושמתי לגלות שזה היה לואי. 'היי האז, הבנים ואני יוצאים הערב. אני לא יכול לצאת ל'ציידת חתולים', אבל אני בטוח שלא היה לך אכפת ;) תצטרף אלינו? x.'
בדיוק בזמן חשבתי לעצמי כשהגבתי לו בחיובי בחזרה.

*

ליקקתי את המלח שהיה על היידים שלי, למטלה לשוט טקילה החמישי שלי, ונשכתי את חתיכת הלימון. אפילו כשהחלטתי שאני אשכח מהמלצרית, לא יכולתי להפסיק לחשוב על כמה גובהה היא הייתה. לא סיפרתי לשאר הבים עליה, אפילו כשעדכנתי את לואי על הפגישה שהיה לי איתה אתמול בלילה, בגלל שחשבתי שלא לדבר עליה יוציא אותה מהראש שלי, אבל זה לא עבד. אז ניסיתי לפתור את זה עם אלכוהול ובנות שוות. זאת תמיד תוכנית טובה! חשבתי. הרגשתי מולהב, אבל הייתי מודע לזה שזה היה בגלל האלכוהול שהתחיל להשפיע עלי.

הסטתי את העיניים שלי על נערה בלונדינית ועשיתי את הדרך אליה, דרך הקהל. היא נראתה כמו מטרה קלה עם החולצה עקצרה החתוכה שלה והשיזוף הכהה, וידעתי שאני לא אצטרך להניח יותר מדי מאמץ כאן. לא כמו מישהי מסוימת שיודעת לסחוט את כל האנרגיה שלי. לא! חשבתי, אל תחשוב עליה! פיטפטתי עם הבלונדינית החמה ובתוך עניין של דקות כבר התנשקנו. צדקתי" היא הייתה קלה. שברתי את הנשיקה והלכתי צעד אחורה כשנזכרתי בבחורה המסטורית וכמה היא הייתה יותר שווה ממנה. "דאמט!" הצעבנתי והלכתי משם עזבתי את הבחורה הבלונדינית שנראתה מבולבלת. למה אני לא יכול להוציא את מלצרית העקשנית מהראש שלי?!

עשיתי את הדרך לכיוון השולחן איפה שנייל ישב. הוא אכל סנדוויץ' ענקי ושתה מכוס גבוהה של בירה. התיישבתי במקום הבפנוי לידו בלי לתרוח לשאול מה יש בתוך הסנדוויץ'. הסתכלתי סביב החדר וחיפשתי עם העיניים את לואי וזאיין ובמהרה מצאתי אותם עושים את ריקוד ה-'ללטף את הכלב ולהבריג את הנורה'. לואי ראה אותי ומיהר מסביב למועדון אלי, עוקב אחרי ההחלקה של זאיין.

"הארי, מה זה היה?" הוא שאל אותי, ואני בקושי הצלחתי להבין את המילים שבשאלה שלו.

"זה, מה?" הסתכלתי עליו, והרמתי גבה אחת בשאלתיות.

"התנשקת עם בחורה ממש שווה וגבוה ואז פשוט עזבת!" שמעתי את מורת הרוח המדומה בטון שלו, אבל ניפנפתי את זה.

"היא הייתה קלה, ואפילו היא לא הייתה כזאת שווה" אמרתי לו

"ומתי זה אי פעם עצר אותך בעבר?" זאיין שאל. משכתי בכתפיים שלי וחשבתי על זה. אף פעם, לא עד שפגשתי את הבחורה העקשנית. ליאם התקרב אל השלוחן, והסתכל עלינו מלמעלה ללמטה.

"אני חושב שכולכם שתיתם מספיק. בואו נחזור הביתה" נייל קם מהמקום שלו והניח את הראש שלו על הכתף של ליאם.

"תסחוב אותי!" הוא התחנן ושיפשף את הבטן שלו. "אכלתי יותר מדי"

ליאם ליטף את הגב של נייל והסתכל על לואי וזאיין. הוא פתח את הפה שלו כדי להגיד משהו אבל לפני שהוא הצליח להוציא אפילו מילה אחת המפה שלו, לואי צרח. "לא! אתה לעולם לא תתפוס אותנו!" הוא תפס את הזרוע של זאיין ומשך אותו איתו כשהם רצו מסביב למועדון ומרימים את היידים שלהם מעל הראש. יכולתי לשמוע את ה-'Vas happenin' של זאיין ואת הסחיות גזרים של לואי עוברים את הרעש החזק של המוזיקה. וואו, יש לי באמת חברים מיוחדים.