השירים שלי פרק 9

נקודת מבטה של אוליב:

צילמתי את הקטלוג החדש של ברשקה כשהאייפון שלי צלצל. צעקתי לדוגמניות שיקחו הפסקה והלכתי לבדוק מי התקשר. 'ליאם' היה רשום על הצג ואני התלבטתי אם לענות או לא. אתמול היינו ביחד כל הערב ואת האמת שדי נדלקתי עליו אבל…. אני לא חושבת שכדי לי להתחיל מערכת יחסים עם מפורסם מתחיל שחי בלונדון! איני רוצה שליבי ישבר, שוב. ולמרות כל המחשבות שהתרוצצו במוחי מצאתי את עצמי עונה לשיחה שלו.
"היי אוליב" קולו נשמע מהצד שני. ליבי החל לדהור בחזי וחיוך רחב עלה על פני. לעזאזל!
"היי, ליאם משהו דחוף? אני די באמצע עבודה" עניתי בקול די לחוץ מנסה לגמור את השיחה כמה שיותר ובאותו זמן מנסה להתעלם מהמבטים שהבוס שלי נותן לי.
"זה לא יקח הרבה זמן, רק רציתי לשאול אותך אם את … רוצה-לצאת-איתי-לדייט-היום?" אמר ואת החלק האחרון אמר מהר שלא הבנתי כלום.
"לא הבנתי תדבר יותר לאט" עניתי.
"את רוצה לצאת איתי לדייט היום?" אמר הפעם יותר לאט והפעם הבנתי. לא! אסור לך לצאת עם מפורסם מתחיל! איך תפגשו שהוא כל הזמן יהיה בהופעות ואת תהיי פה? אל תסכימי. המחשבות בראשי התרוצצו אך הלב שלי פעם במהירות כפולה מהרגיל, פרפרים שחו בבטני ולחיי התחממו.
"כן ליאם. אני אשמח" חייכתי חיוך רחב והתעלמתי מהמחשבות שהתרוצצו בראשי.
"אז ב20:00?" שאל ויכולתי לשמוע את חיוכו.
"כן אני אסמס לך את הכותבת שלי" חייכתי פלטתי ביי קטן וניתקתי את השיחה. הלכתי לחזור לצלם את הקטלוג שכל גופי מעקצץ בהתרגשות וחוץ מהמחשבות השליליות על זה שזה לא יצליח בינינו הצליחה להשתחל לראשי מחשבה חיובית אחת 'יש לי דיט היום'.

נקודת מבטה של אביה:

הלכתי לעבוד עם הבנים על לחן לשיר הראשון והיחיד ששקד והבנים כתבו. שקד הודיעה שהיא חולה ושהיא לא תעבוד היום. אני מודאגת לגביי שקד. היא עברה משהו די קשה בישראל והיא עדיין לא כל כך התגברה עליו אך מצבה השתפר, יחסית. אך מה שקרה לה אתמול והיום החזיר אותי אחורה. ככה בדיוק היא התנהגה כאשר היא ותובל נפרדו.
התחלתי לחשוב על זאין. למה שקד חשבה שאנחנו זוג? למה המחשבה על שנינו כזוג גורמת לי להרגיש..טוב? החלטתי שלא להתעסק בזה עכשיו. יש לי מספיק על הראש אני לא צריכה גם את זה.
הגעתי לחדר ההקלטות כשהשיר ששקד כתבה בידיי. הוא השיר היחיד שראיתי מזה זמן רב שאינו קשור לסקס. כל זמר או זמרת שבאים לפה דורשים שיר שעוסק בסקס וזה כל כך פתטי, הרי מה זה כבר משנה? הם בכוח רוצים להדגיש שזה הדבר היחיד שמעניין אותם? השיר הזה הוא שיר ממש יפה, יש לו גם מסר דיי חשוב. עכשיו בואו נראה איזה מנגינה נחבר לזה?
"היי אביה" צעקו הבנים והפתיעו אותי לגמרי. איך הם כבר כאן?
"היי ואיך הגעתם לפה כל כך מהר?" שאלתי. הסתכלתי עליהם וראיתי שלואי חסר, למה?
הם משכו בכתפיהם והתיישבו על הספות.
"אמממ אביה אפשר לשאול אותך משהו?" שאל הארי ואני צחקתי. תמיד כששקד הייתה עושה את זה -היא עושה את זה תמיד- היינו אומרות לה שהיא הרגע שאלה והיינו צוחקות. אני מתגעגעת לזמנים האלה.
"למה את צוחקת?" שאל נייל כשהבעה מופתעת על פניו. אני רק הנדתי בראשי ואמרתי שזה סתם משהו מהעבר.
"כן הארי מה אתה רוצה לשאול?" דיברתי אל הארי.
"יש לך את המספר של לינה? אנחנו די זוג מאתמול בערב ושכחנו להחליף מספרים" ענה כשחיוך מובך על פניו.
"דבר ראשון מזל טוב ודבר שני כן יש לי את המספר שלה. קח" אמרתי והושטתי את האייפון שלי אל הארי כשהוא פתוח על המספר של לינה.
"אז איפה שקד?" שאל זאין, הסתכלתי עליו והתאמצתי שלא לבהות בפניו היפות.
"היא בבית, היא לא מרגישה טוב. אז היום אנחנו נעבוד על הלחן לשיר שכתבתם אתמול" עניתי והסתכלתי על ליאם שהיה דיי שתקן היום, חיוך רחב היה על מרוח על שפתיו והוא נראה מעט …חולמני? מעופף? לא ידעתי בדיוק.
"ליאם אתה איתנו?" שאלתי אותו והוא נראה כאילו הערתי אותו מחלום בהקיץ.
"כן, כן אני אתכם" ענה חייכתי כלפיו וקמתי להביא את השיר שכתבו.
אחרי שעתיים שבהם סיימנו לעבוד על הלחן ומי שר מה הלכנו הביתה.
בעודי הולכת לשברולט שלי, הרגשתי מישהו נוגע בכתפי. הסתובבתי,זה היה זאין. חייכתי אליו וניסיתי להרגיע את ליבי שדהר בחזי.
"הארי שכח להחזיר לך את האייפון אז הוא שלח אותי" ענה בקולו הגברי ואני הצטמררתי. חייכתי אליו והושטתי את ידי, הוא שם בה את האייפון וזרמים חשמליים נשלחו אל ליבי ברגע שהרגשתי את מגע ידו על שלי. הוא התחיל להתקרב אליי כשמבטו בוהה בשפתי. התקרבתי גם אני אליו ולא עברה שנייה וכבר הרגשתי את שפתיו על שלי. ליבי עשה סלטות בחזי, קשרים נקשרו בבטני, גופי התחמם ולחיי בערו. אחרי מספר דקות התנתקנו על מנת לנשום.
"אז מה זה אומר?" שאלתי אותו.
"שאנחנו זוג… אם את רוצה כמובן" אמר כשמבט חושש על פניו. חייכתי ונישקתי את שפתיו, עונה לו על השאלה בלי מילים. אחרי מספר שניות התנתקנו והחלפנו מספרים וכל אחד התקדם אל רכבו.
בעודי נוסעת אל הדירה שלי ושל שקד ודני חשבתי רק על דבר אחד 'אז כנראה ששקד צדקה. אנחנו באמת זוג'.