לא נשברת / 9 חלק ב

התרוממתי מהאפנוע של זאק והסתכלתי על הדואר , הוא קם אחרי והביט בי " נכנסים?" שאל .
הבטתי אל עבר הדואר פעם נוספת , הסקרנות בנוגע לחבילה גדלה ורציתי כבר לקחת אותה
ולחזור אל הפנימייה כול עוד שהמשטרה או העיתנאות יתפסו אותי .
נכנסתי אל הדואר ולמזלי הוא היה ריק , אחד מאנשי הדואר בירך את זאק וזאק צחק ובירך אותו
בחזרה , לא הקשבתי להם רק חיכתי שהאישה עם השיער המחומצן תלך כדי שאני יוכל
כבר להיכנס ולקבל את הדואר שלי .
" את יודעת מה זה ?" שמעתי את קול של זאק מאחורי והרגשתי את נשמתו על עורפי .
" הלוואי " אמרתי , איש שהעבד בדואר צעק למספר הבא .
התקרבתי אליו והבאתי לו את הקבלה , הוא הביט בקבלה ואז הביט עלי " סלסטיה גילבורג ?" הוא
שאל בלחישה , התקרבתי אליו בלחישה " כן .." אמרתי , הוא תפס בידי והעביר אותי אל המחסנים
שבוא נמצאים כול המכתבים .
ואו .
היו שמו אלפי סטנדים של מכתבים , הוא נכנס לחדר מסויים שהיה שם , החדר היה על סיסמה וכנראה
רוב הסיכויים הבנתי שזה חדר לכול המכתבים הלא חוקיים , כנראה שזה משהו שקשור לעסק המשפחתי
שלי שאני עומדת להעביר אותו למייק .
לאחר מספר רגעים הוא יצא מן החדר והביא לי מעטפה חומה " אביך ביקש לפתוח אותה במקום
שלא רואים " הנהנתי , לא חשדתי בדבר , יצאתי בשקט ללא חשד משם ועליתי עם זאק בחזרה
על האופנע , שמתי את המעטפה קרוב לרגליים שלי ועטפתי את זרעותיי סביב ביטנו של זאק .
" מה נמצא שם ?"
" הלוואי והייתי יודעת " אמרתי , זאק התניע את האופנוע שלו והתחלנו לנסוע בחזרה אל הפנימייה .
" זה רק נדימה לי או הם עוקבים אחרינו ?" באמצע הנסיעה שמתי לב שיש מספר אופנועים שעוקבים
אחרינו , זה לא היה טוב , הידיעה שאמא שלי חוזרת בחזרה לאריזונה עוררה את כול התקשורת , ואני
לא צוחקת .
רק אומרים את השם קרוליין גילבורג ומיד כול הצלמות עלי או אמא שלי, כולם מכירים את ההורים שלי
הם בכירים בעיניין הפשע ובגלל זה חושבים שאני גם יהיה , לומר שזה לא מגניב זה יהיה שקר , אני
אוהבת סירטי פשע ותמיד רציתי לירות במישהו אבל הסכנה למות הייתה גדולה בגלל זה לא רציתי
להצטרף לעסק .
" הם עוקבים אחרינו " אמר זאק ונכנס בין שני רכבים כדי להתחמק מהם , הורדתי את מבטי לכיוון המעטפה , שחררתי את אחיזתי מזאק ולקחתי את המעטפה בידיים .
פתאום הרגשתי שאני עפה מהאופנוע , ירו לכיוונו " סלסט !" צרח זאק וסובב את האופנוע שלו ,
משום מקום הופיע רכב ענק ומשם יצאו מייק וכול החברים .
" סלסט !" צעק מייק והתקרב לכיוונו , הוא עזר לי להתרומם על הרגליים ואמר לי ללכת להתחבא מאחורי הרכב שלהם , עמדתי על רגליי והרצתי לכיוון הרכב , זאק עצר את האופנוע שלו ליד הרכב וירד ממנו
נשמתי נעתקה ממני והרגשתי לא טוב , הבחילה עלתה לי במורד הגרון והתנשמתי בחוזקה , שמעתי
יריות רבות , ראיתי את מייק יורה באנשים הענקיים שיצאו מרכבי הג'יפ הכהים והתקרבו לכיוננו ,
אבייה הצטרפה אליו עם העקבים הגבוהים שלה ואוה לא כדי להתעסק עם השטגן שנשאה אותו .
" זאק תנסע , אסור לך להיות מעורב בזה !" אמרתי לו בחוזקה אבל אני לא חושבת ששמעו , הרעש
וההד של היריות היה כה חזק שלא שמעו אותי .
" אני לא משאיר אותך כאן !"

" תלך , בבקשה בשבילי " בקשתי וסובבתי את מבטי אליו , אני לא מבינה למה אני נמשכת אליו
כול כך , הוא הרי ילד משטרה וזו אהבה אסורה , אני לא מבינה אני בקושי מכירה אותו והוא רק
מנסה להיות נחמד .
" לא " הוא אמר , איזה בן אדם עקשן , הוא לא מבין שאנחנו נמצאים במצב של חיים או מוות !
" כן , תלך תזעיק עזרה " אמרתי , סוף סוף משהו שיכנע אותו .
הוא הביט לכיוון מייק והחברים שלו , ראה שאני מוגנת , הביט בעיניי ונשק לשפתיי . עיניי נפקחו
לרווחה ולא הבנתי מה קרה הרגע , הוא התרומם על רגליו ורץ לכיוון האופנוע שלו " לתת לך עצה " הוא
צעק , הרמתי את עצמי מהרצפה והבטתי בו , הנהנתי .
" אל תמותי " שם את הקסדה ונסע משם , איזה מאנייק !
הבטתי אל עבר מייק והגיעו עוד מספר רכבים , יצאו משם מספר אנשים ועקיפו את מייק והחבורה שלו , נצמדתי אל עבר הרכב וניסתי שלא לזוז , כדי שלא ישמעו אותי .
"תעבירו לנו את הילדה " אמר אחד האנשים בטון קול כבד .
" לעולם !" צעקה אמיליה , היא היא ניסתה לזוז לכיוון ג'ון אבל לא נתנו לה , נשמתי לרווחה והמשכתי
להביט " עכשיו "! הם צעקו וחימשו את הרובים שלהם .
" סלסטיה גילבורג " קפאתי על מקומי ברגע שהרגשתי מישהו מניח את ידו על הכתף שלי , בלעתי את
רוקי והסתכלתי מי עומד מאחורי .
עיניי נצצו מעושר , לא יכולתי לא לחייך , רציתי לצעוק אבל היו מוצאים אותנו , היו יורים בה .
" אמא !" אמרתי וחבקתי אותה , הדמעות לא ירדו לי אבל הרגשתי את הלב שלי קופץ מהמקום שלו ,
אני שמה את ידה על פי ואמרה לי בחרשות " תוציאי את מה שיש במעטפה , אני אסמן לך " אמרה
אמי ורצה אל עבר המכונית שעמדה מולי , היא התכופפה והוציא רוצה של M16 , למזלי לימודי
אותי לזהות רובים .
פתחתי את המעטפה , וראיתי שם , ראיתי את האקדח זהב של סבא .
היא סימנה לי עם אצבעותייה את המספר שלוש , פעם ראשונה שאני עומדת לירות באקדח אמיתי ,
ועוד לירות באנשים , לא יכולתי לחשוב על המצב שאני עומדת להרוג אנשים עכשיו .
אחת , שתיים היא התחילה לספר , חימשתי את האקדח שהיה בידי , זרקתי את המעטפה החומה
וכיוונתי אל עבר האנשים " שלוש " לחשה .
יריתי בבחור שהיה קרוב אלי, בדיוק בראש והוא התמוטט על הרצפה . אמי יצאה והתחילה להתקרב
ולירות באנשים " דודה " סינן מייק בשיניו .
יצאתי אחריה והתחלתי לירות באנשים שיוצאים מתוך הרכבים ומנסים לירות באמא שלי , השנאה בערה
בעיניי ועם כול יריה הרגשתי את ההדף בידיי , האנדרנלין שאמי סיפרה לי עליו היה כול כך כיף והבנתי
שכול השמחה של האנדרנלין זורם בעורקים שלנו .
לבסוך כול השומרים מתו , האקדח עמד ליפול מידי אבל אמי תפסה את ידי "מייק , אתה וסלסט עוברים עכשיו למחתרת , אביך מחכה להם במחתרת " אמרה אמי ופתחה את דלת הרכב שהגיעה ממנו ,
אני לא מבינה איך לא שמנו לב .
" למה ? מה קרה דודה ?"
היא הביטה בעיניים כואבות במייק " שמי שני מיליון דולר על הראש של ביתי " או אלוהים .
מה ?!