גורל לא צפוי – פרק 14 (פרק מעניין !!!)

פרק 14:

נקודת מבט ליאן:
~כעבור 3 שבועות~
כל העולם מדבר על כך שהארי בגד בי. עד היום, כשעברו כבר 3 שבועות מדברים על זה… אני ודילן חברים, הוא ממש, ממש, ממש חמוווד !!!
הוריי קנו לי את הווילה ממול הבית של הלהקה (איפה שהייתי גרה). ואני ודילן החלטנו לגור ביחד. אומנם אנחנו 3 שבועות בסך הכל, אבל אנחנו כמו זוג נשוי. הוא דואג לי כלכך. סיפרתי לו את כל האמת על הארי, ועל כך שאני חוששת שאני בהיריון ממנו. הוא אמר לי שהכל יהיה בסדר, ושאני צריכה להשלים עם הארי, ולספר לו שאני חוששת שאני בהיריון. התשובות של הבדיקה הגיעו והיום אני וג׳ניפר הולכות לרופאה. אני מפחדת… מה עם אני בהיריון? אני יכולה להיות אמא? אני יצליח להיות אמא? דילן ישאר איתי? או שמה אני יצטרך להיות עם הארי בגלל הילד או הילדה. אני כבר התכוננתי לתשובה, אני בטוחה שאני בהיריון, אני לא מפסיקה להקיא, המחזור שלי מאחר, וכבר ישלי בטן קטנטנה. אבל עדיין, אני מעדיפה תשובה מדוייקת, ולא על סמך מה שאני מרגישה ורואה…

שוב, אני מתעוררת מבחילות.
שוב, אני קמה מהמיטה.
שוב, אני רצה לשירותים.
שוב, אני מקיאה את נשמתי.
שוב, דילן מגיע ועוזר לי.
שוב, שוב ושוב.
ככה עבר עליי השבועות האחרונים…

אני ודילן הלכנו למטבח והתיישבתי בכיסא, בעוד דילן חזר להכין ארוחת בוקר. ״מה אתה מבשל?״ שאלתי והרחתי ריח נפלא של… ״פנקייקים״ אמר וחייך. הוא הניח על השולחן שתי צלחות עם ערימה עצומה של פנקייקים. (לכל אחד לפחות 20, ואני לא מגזימה!) הוא הניח גם בשולחן כמה סוגי סירופים וגם קצפות, סוכריות… ״אתה לא נורמאלי״ מלמלתי עם גבה מורמת. ״מה?״ שאל בתמימות. ״סיימון יהרוג אותי! כל הקלוריות שיש פה, זה מה שאני צריכה לאכול בשבוע !!!״ אמרתי ועדיין הייתי המומה מכמות הקלוריות שיש פה. ״אוויש… פעם אחת! בקשה, בקשה, בקשה, תחשבי על זה כמין ארוחה זוגית…״ אמר וחייך חיוך מושלם, שחשף את שיניו הלבנות כשלג ואת שתי גומותיו העמוקות והמושלמות. אני. פשוט. מאוהבת. בו. ״טוב״ נאנחתי והתחלנו לאכול.
אני אוכלת הרבה = אני משמינה = סיימון דוקר אותי = סיימון יושב בכלא = 2 הלהקות מתפרקות = אין לי עבודה = אני חסרת בית = אני איזה הומלסית ברחוב… O_o
מסקנה: עדיף שאני לא יאכל הרבה…
אכלתי מעט מאוד, נראלי פנקייק אחד בקושי. ״תאכלי!״ הפציר בי דילן ודחף לי פנקייק לפה. הייתי רעבה אבל לא אכלתי… מוזר.. ממתי אני רעבה?!
סיימנו לאכול אחרי חצי שעה, זתומרת שדילן אכל ואני הסתכלתי עליו וחייכתי לעצמי בשקט. האייפון שלי צלצל וזאת הייתה ג׳ניפר. ״הלו?״ שאלתי, וידעתי מה היא רוצה. ״מוכנה?״ שאלה ושמעתי את החיוך שבקולה. ״כן, 10 דקות אני אצלך…״ מלמלתי ״ביי נסיכה״ אמרה וצחקה ״ביי חיימ״ אמרתי והשיחה התנתקה. התארגנתי ולבשתי את זה: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=78470228
נישקתי את דילן קלות על שפתיו. ״ביי״ מלמלתי וחיבקתי אותו. ״בהצלחה״ לחש אל שיער הבולנדיני והשופע…

נקודת מבט הארי:

עכשיו ג׳ניפר וליאן הלכו לראות את התשובה לבדיקה, אני כל כך מטומטם !!!
׳הארוש באלך לבוא להנות קצת?׳ קיבלתי הודעה מאשלי. באמא שלה שתשתחרר כבר! היא משגעת אותי !!! ׳לא׳ שלחתי לה. ׳למה מותק? תשכח מהזונה הזאת ובוא אליי ;-)׳ שלחה, הפיוזים שלי הגיעו עד למעלה. ׳הזונה היחידה כאן זאת את! ועם עוד פעם אחת תגידי לליאן שלי ככה אני יבוא וידקור אותך ואת אמאמא שלך !!!׳ כתבתי לה ושלחתי. אפילו לא שמתי לב מה אני כותב, מרב שהייתי כל כך עצבני.
׳1. נכון אני זונה, אני יודעת ;-), 2. ליאן לא שלך כבר, יש לה חבר שכחת? זה אתה? לא. אז תסתום, 3. אם תדקור, תיהיה בכלא :-) בחירה שלך! ותדע שאני עדיין מחכה לך, עם אתה רוצה…׳ נאנחתי ושכבתי במיטה.
אני שונא אותה! אבל אותי יותר… איך בגדתי בה?! באהבת חיי?! היא בטוח שכחה אותי כבר, הרי יש לה חבר אחר. שונא אותו. ״הארי?״ שמעתי קול עדין מפתח הדלת. ״כן?״ שאלתי, מנסה להשתלט על עצביי. אמילי נכנסה והתיישבה לידי. היא ליטפה את פניי, ״הכל יהיה בסדר״ לחשה בשקט וחייכה חיוך מנחם. ״תודה״ לחשתי גם, ברוגע. ״אנחנו הולכים לליאן וג׳ניפר, שים נעליים ורד למטה״ אמרה בקולה עדין. נאנחתי, ״אני לא חושב שליאן תרצה לראות אותי..״ מלמלתי בשקט. ״תרצה או לא, אם היא בהיריון אתה האבא ואתה צריך לעזור בהחלטה. עכשיו יש לך 2 דקות להיות למטה״ חייכה חיוך רחב, וגרמה לי לחייך חיוך קטן. ״תודה״ מלמלתי וחיבקתי אותה. אנחנו ידידים ממש טובים, כמו אחים. היא מייעצת לי ומרגיעה אותי…
ירדתי למטה ונכנסתי למכונית מהר. נסענו במכונית של זאיין. התיישבתי ליד החלון ובהיתי בביתם של ליאן ודילן. היא עברה מהבית, בגללי. ראיתי את הדלת נפתחת ואת דילן יוצא ממנה. הוא התיישב באוטו ונופף לכיווננו. הוא נראה טוב, בלונדיני, עיניים ירוקות, שרירי וגבוה, אבל הקאצ׳ הוא, שיש לו ׳לב זהב׳. כמו שליאן אומרת. אני מתגעגע ליאנוש, תסלחי לי !!!

נקודת מבט ליאן:
~כעבור חצי שעה~

״להתראות״ אמרה ג׳ניפר לרופאה ופתחנו את הדלת. היינו אצל הרופאה, זה כמו קופת חולים, יש מסדרון ובו מלא חדרים… ג׳ניפר פתחה את הדלת ויצאה, יצאתי מיד אחריה ונתקלתי בה. ״אחחח… למה עצרת?!״ שאלתי מעט מעוצבנת. הרמתי את מבטי וראיתי את כולם, כולל כולם (2 הלהקות, הארי O_O ודילן) יושבים על הכסאות, ומתבוננים בי בצפייה. ״אז… מה הרופאה אמרה?״ שאלה מיילי וראו שהיא היססה בשאלתה. קרסתי על בירכיי והתחלתי לבכות… אני אמא, אני פאקינג עומדת להיות אמא. יש לי יצור חי ונושם בתוך הבטן… אני פשוט לא מאמינה!. הרגשתי שתי זרועות שריריות עוטפות אותי ומרימות אותי, דילן. הוא הוא הושיב אותי על הכיסא וליטף את פניי. חייכתי חיוך שבור וקמתי ועמדתי ליד הארי, ראיתי את ההלם והקנאה שבעינייו. ״הארי… מ..ה עו…שים?״ שאלתי ברעד. הוא לא ענה ורק השפיל מבט. ״הא..רי מ…ה עוש…״ לא סיימתי את המשפט והוא כבר ברח. ״פחדן״ מלמל דילן בעצבים וחיבק אותי. למה? למה דווקא אני?! בכיתי והתייפחתי על זרועותיו החסונות של דילן. ישלו לב כלכך טוב, הוא נשאר איתי, למרות שאני בהיריון ממישהו אחר. אני שמחה שפגשתי אותו. הרגשתי עוד זרועות מחבקים אולי וראיתי מסביבי את כולם מחבקים אותי. ניסיתי לחייך חיוך תודה, אבל על פניי עלה רק חיוך שבור, בידיוק כמו הלב שלי… לפי מה שזכור לי, אני והארי שכבנו לפני 3 חודשים, אז אני בחודש שלישי… כולם השתחררו אבל נשארתי בזרועותיו של דילן. ליאם ולואי עשו פרצופים מצחיקים, כדי להרים מעט את המצב רוח, בואו נגיד שהם נסחפו מעט… גיחכתי ומלמלתי ״פאדחנים…״ וכולם צחקו, חוץ ממני… ״אמא, מי אלה המוזרים האלה?״ שאל ילד בן 4-5 את אמו אשר בטנה הייתה גדולה. ״סתם, אנשים משוגעים שמשעמם להם״ אמרה והסתכלה עלינו במבט רצחני של ׳מה נראלכם שאתם עושים?!׳ ״סתמי, משוגעת את בעצמ…״ התחלתי להגיד בעצבים אך דילן חסם את פי. ״ששש, תתעלמי״ לחש לאוזניי והעביר בכל גופי צמרמורות ורעידות. ״טוב, בואו נלך, לפני שנשגע עוד אנשים!״ אמרה מיילי והעלתה את הטונים במשפט האחרון כדי שהאישה תשמע זאת. נפרדתי מכולם למטה, וכל אחד נסע לביתו. נכנסו והורדתי את העקבים, התיישבתי בספה והחלטתי שעוד מעט אני אלך לדבר עם הארי ונחליט מה לעשות. אני חושבת על הפלה… ״על מה את חושבת?״ שאל דילן והתיישב לידי. הוא ליטף את לחיי ונשק לי נשיקה קטנה בשפתיים. הסכר נפרץ, והדמעות זלגו שוב… הייתה לי הרגשה כלכך מגעילה, אני לא יודעת למה. זה מוזר שאני בהיריון ממישהו אחר, וישלי חבר אחר. אני הורסת גם לו את החיים. ״מה קרה?״ שאל שוב וניגב את דמעותיי. הוא משך אותי לחיקו וחיבק אותי חיבוק ארוך ואוהב. איך זכיתי באוצר המוזהב הזה… נאנחתי, ״חשבתי לעשות הפלה… מה אתה אומר?״ שאלתי אותו, מפחדת לשמוע את תשובתו. ״…..״