… אין שם…

…"איי הפלת משהו.." היא קראה לעברנו. היא התקרבה ויכולנו לראות נוצה לבנה גדולה בין אצבעותיה. הנוצה שהוא הביא לי. קון ראה אותה, הסתכל עליי, והניח אותי חזרה על הקרקע.
"תביאי לי לראות.." אמר. היא נתנה לו אותה ומבט של כעס טהור עלה על פניו.
"אז אם החלפת נוצות עם ריי זה אומר שאת מוכנה לצאת איתו ואפילו להתחתן." אמרה מיי בעליזות. כולם הסתכלו עליי פתאום ואני מיהרתי להגן על עצמי. "לא! רגע, אני אפילו לא ידעתי שזה ככה… באמת, זה לא מה שאתה חושב.." הוא הסתכל בשנית על הנוצה הגדולה ובין רגע הוא פוצץ את הנוצה.
"אה…"
קון עצם את עיניו והוציא את כנפיו הגדולות והשחורות. קריאות התפעלות ~כמו תמיד~ עלו מכל התלמידים שהיו סביבנו. הוא תלש נוצה אחת מכנפיו והושיט לי אותה. "תסכימי לקבל אותה?" שאל. "במשך הרבה זמן רציתי לתת לך אותה, אבל חיכיתי שתתרגלי לבית הספר הזה לפני שאני אביא לך אותה…." לקחתי את הנוצה מידיו היא היתה רכה.
"תו.. תודה." אמרתי וחייכתי.
"הא, עכשיו אתה מרוצה?" אמר אחד החברים שלו.
"כן, מזל שהיא לקחה אותה ולא דחתה.." אמר השני.
"אוקי, עכשיו תביאי לי אחת גם את." אמר לי קון.
"מה? למה?" אמרתי.
"למה?? את הבאת לבחור ההוא את הנוצה שלך בלי שום סיבה.. ולי לא תביאי?!"
"זה לא כאילו שאני שולטת בכנפיים שלי ויודעת לזמן אותם…" אמרתי והגנתי על עצמי בידי.
"אוקי, אני אעזור לך בזה." אמר. הוא התקרב עליי ואז.. נישק אותי. נישקה עמוקה. עצמתי את עיני ולחיי הסמיקו. ענן לבן קטן הופיע סביבנו ומאחוריו יצאו הכנפיים שלי. קון הרים אותי כמו שמרימים ילדה שרוצה לברוח ממשהו… (הוא הקיף ביד שלו את המותניים שלי) ולקח לי נוצה קטנה מכנפיי. "עכשיו.. אפשר להגיד שאנחנו זוג…"
"אה ?!?!? היי!!!" הוא פרש את כנפיו והמריא משם, כשאני בזרועותיו…

היא פתחה את הדלת בתנופה.
"מיי, מה קרה שכבר חזרת?"
"אבא… אני רוצה להתחתן עם אחי קון." אמרה בהחלטיות.
"אבל-"
"אין בעיה מיי.. אנחנו נדאג לשאר.." אמרה אמא שלה שבדיוק נכנסה לחדר.
"אמא" קראה מיי בחיבה.
*
"אינו! תפתחי לי!" אמר "בבקשה"
"לא רוצה! לך למגורים של הבנים." ענתה לו. היא חיכתה כמה שניות והציצה מהחור של הדלת. הוא וויתר?
*
קון לקח את המגבת וייבש את שערו. הוא התקרב אל החלון ופתח אותו, נכנס בשקט לחדרה. "פעם אחרונה שאת נועלת עליי, אוקי?" אמר והתקרב עליה.
"מה.. איך.. היי!"