אהבה סודית פרק 8 (הצצה!!!)

דמעות החלו לצאת מעייני, נפלתי על מיטתי. רעיון רע!
הכאב פילח את גופי, נאנקתי בכאב. הכאב רק הגביר את דמעותיי, רציתי לצאת, לברוח, אבל ידעתי שיתפסו אותי…. כמו שאבי אמר, השומרים בטח כבר במקומותיהם, מאחורי דלתי, ומתחת למרפסת, אבל, יש מקום אחד אשר אבי אינו חשב עליו…. בדקתי את התחבושת, הדוקה מספיק.
"הגיע הזמן למרד…" אמרתי לעצמי, ויצאתי למרפסת, הסתכלתי למטה, השומרים לא ראו אותי, חיישכתי, הסתובבתי, ועליתי על המעקה, הוא היה חלק מאוד, צורתו עגולה מעט, עשוי משיש טהור בצבע לבן. אחזתי בעץ, הכאב המשיך לדחוק בי ליפול, אבל אני לא וויתרתי! המשכתי לטפס, אחזתי באבנים אחדות שעזרו לי להגיע למעלה.
הטיפוס היה מתיש, אבל אני קלאוסטרופובית, (הערת הכותבת: עם כותבים את זה אחרת.. בבקשה לתקן אותי!!) והרגשתי כאילו כל הקירות סוגרים עלי בחדר, אני שונאת שמחליטים עלי ואוסרים עלי דברים, זה פשוט בלתי נסבל עבורי!
הסתכלתי לאחור, שיט! אחד השומרים קלט אותי.
ירדתי במהירות למטה ונכנסתי לחדרי ונשכבתי על מיטתי.
המשכתי לבכות חרישות עד שעיני נעצמו.
נרדמתי.

התעוררתי לאחר כמה שעות בודדות.
החושך השחור משחור החל להיפקע בין צללי האור הקלושים של זריחת החמה.
מתחתי את ידי לצדדים וקמתי במאמץ רב ממיטתי הרכה….