חיי הם אלו שהשתנו… פרק 1+הקדמה

שמי אליזה אני בת 12.3 שער שטני ככה טיפה מתחת לכתפיים ועיניים חומות בהירות.
אני גרה בבית עם 3 קומות ובו גרים:
אמי- אנה אבי-אשר (אשריקו) וסבתי-ורדה (ורדינה)
אין לי כל כך חברות כי אני לא מתחברת לכל הקטע הזה.
מה שיש לי זה ידיד מדהים ששמו ג'ון שהוא פשוט שם בשבילי בכל דבר ואני רצינית בהכל הוא תחליף לכל בן אדם הוא יודע הכל עליי ואני עליו אנחנו מכירים מגיל 3 כן הרבה זמן.
—————————————————————————————————————-
הכל החל בראשון לספטמבר ביום הראשון ללימודים של כיתה ו'.
אני וג'ון נפגשנו בבוקר כמו בכל בוקר בשנה שעברה להליכה משותפת לבית הספר.
קפצנו זה על זה בחיבוק גדול ושמשפטים של געגועים אפילו שרק אתמול נפגשנו וחגגנו את יומו האחרון של החופש והחופש הגדול האחרון שלי כילדה "רגילה" מה שעוד לא ידעתי אז.
הגענו לבית הספר אמרנו שלום לכולם (אמרתי שאין לי ממש חברות אבל בכל זאת בנות שאני מדברת איתן) צלצול ונכנסנו לכיתה והסתבר שיש לנו השנה מורה ששמו אדון קיריבל.
הוא נכנס לכיתה וכבר ראיתי שיש בו משהו שאין לכל המורים קודם כל היה בסביבות גיל ה- 40 ככה זה היה נראה שער שחור בפחם ועניים שחורות כהחושך- משהו בעינייו נראה מסתורי.
וראיתי איך קיריבל נעץ בי את עינייו שעודי קופאת במקומי.
הרגשתי שהוא מחפש בי משהו כאילו הוא חודר לנשמתי וקורא בה ולאחר כדקה ממושכת של בהייה הזיז את עיניו לשאר התלמידים והחל לקרוא בשמות .
וכמצופה ממורה כזה כבר ביום הראשון למדנו סיכמנו כתבנו וקיבלנו שיעורים.
בסופו של יום סיפרתי את מה שהרגשתי לג'ון וכמובן שהוא בטח חשב שהשתגעתי אבל היי הוא מכיר אותי הכי טוב מכולם וכנראה יודע מה הוא אומר.
הגעתי לביתי וסיפרתי את הרגשותי לסבתי היחידה שהייתה בבית היא נעשתה להיות אדומה ונבהלתי ואז היא אמרה את המשפט ששינה את חיי…

חשובה לי דעתכם…