שרלוק הולמס – פרק 3 : תעלומת רכבת לונדון

" שרלוק צריך למהר ! " אמר לי ווטסון
" רק רגע … אני לא מוצא את החולצה החדשה שלי .. " אמרתי
" הנה היא כאן ! " אמר לי ווטסון בקולי קלות למרות שהייתי רק בקומה השנייה
-ירדתי למטה-
" איפה ? " שאלתי
" אני לא יודע , רק אמרתי את זה כדי שתזדרז … "
" נו באמת ווטסון ! "
" מה לעשות שרלוק ? עוד מעט הרכבת תצא ואנחנו נאחר ! זה יהיה בזבוז כסף . "
" ווטסון , זה לא שחסר לנו כסף , אני פותר הרבה תעלומות ומרוויח יפה מאוד … "
" זה לא משנה כמה אתה מרוויח , חופשה זאת חופשה ואסור לפספס אותה . "
כך תמיד אומר לי ווטסון לפני שאנחנו יוצאים לחופשה .
" כן אבל זאת חופשה ברכבת , אז זאת לא בדיוק " חופשה " … "
" טוב שרלוק , תשאיר את ההערות שלך לפעם אחרת , הכרכרה כבר מחכה בחוץ . "
" הכרכרה לא מעניית אותי ! אני רוצה את החולצה החדשה שלי ! "
" הנה היא ! "
" התירוץ הזה לא יעבוד עליי ווטסון … "
" לא באמת , היא על הספא . "
-לקחתי את החולצה ויצאנו מהבית-

" עלה על הכרכה קודם שרלוק . "
" כמובן … " אמרתי זאת "בצניעות"
" לאן אתם צריכים ? " שאל הרוכב (כי הוא רכב על הכרכרה)
" לשדרות תחנת הרכבת של לונדון , מה המחיר ? "
" 15 לירות "
" 15 לירות ?! " ווטסון השתגע עד שהיה נראה כאילו הרג את הרוכב
" תירגע ווטסון ! הנה הכסף . "
נתנתי את הכסף והתחלנו לנוע .

" אז שרלוק , לכמה הזמן החופשה שלנו ? "
" אני לא יודע . "
" מה זאת אומרת אתה לא יודע ?! "
" רק צחקתי ווטסון ! 5 ימים במחלקה ראשונה ברכבת . "
" ומה המחיר ? " שאל ווטסון בחשדנות
" מה זה משנה ווטסון ? " שאלתי
" בכל זאת .. מחלקה ראשונה , 5 ימים … אתה יודע , כסף לא גדל על עצים . "
" כן אבל בגלל שאני בלש ידוע בלונדון , ואולי גם בשאר אנגליה ,
הרבה מאוד אנשים באים אליי ומשלמים סכום כסף מכובד שאיתו יש לי כסף לבילויים , למיסים ,
ולכל שאר הדברים החשובים .. "
" שמעת על המילה " מובטל " שרלוק ? מילה חשובה מאוד . "
" מובטל ? למה לי להיות מובטל ? "
" תראה שרלוק , לא בכל יום מישהו צריך ממך עזרה , ויכולים להיות שבועות שלא תקבל כסף ,
ויכול להיות שהיה נשאר לך כסף לשבועות האלה אם היית שומר אותו ,
אבל מישהו פה החליט לקחת מחלקה ראשונה ל 5 ימים ! "
" אתה מפקפק בי ווטסון ?! "
" מה פתאום . "
" כדי מאוד , כי אתה יודע שאני זה שגם ממן אותך … "
" זה ברור לי . "
" נהדר , ודרך אגב , אנחנו אמורים להגיע בכל רגע . "
– הרוכב עצר –
" זהו זה , הגענו . "
" תודה רבה , יום נעים . " אמר ווטסון ואני הצטרפתי לדבריו
-ירדנו מהכרכרה-
" טוב , מה השעה כעת ? " שאלתי
" 10:24 . "
" הרכבת שלנו אמורה לצאת בשעה 10:30 , אז אני חושב שנספיק להגיע . "
" חושב ? מה ז"א חושב ? "
" אוי ווטסון … אתה צריך לקחת דברים יותר בקלות … "

– החלק השני של הפרק יפורסם היום/מחר ….