זה לא קורה לי.. פרק 72

נקודת מבט אליאנה-
"כלום, בוא נעלה למעלה" אמרתי וניגבתי אצ דמעותיי, אמא הסתכלה עליי ולא ידעה מה להגיב רות רצה אחריי וחיבקה את רגליי "אה..רות אני עוד מעט יבוא" אמרתי וליטפתי את ראשה, שיערה הבלונדיני ועינייה התכולות שאי אפשר לא להבחין בה, "תשחקי עם רועי" אמרתי ועלינו לקומה למעלה לחדר שלי, התיישבנו במיטה ועומר נישק את שפתיי ואמר "מאמי מה קרה?" ודמעות ירדו מעיניי "קודם כל לפני שאני אספר לך אני רק מבקשת אל תכעס ואני אעשה כל מה שתבקש ואני אבין אם צעזוב אותי" אמרתי ובכיתי דמעות מרות.. "למה?קרה משהו?" שאל וניגב את דמעותיי "א..אני..אני בהריון ממך" אמרתי ודמעות זלגו בלי להפסיק, "מה.. וממתי אצ יודעת?" שאל וראיתי אוצו משתגע ולא יודע מה לעשות, הוא הניח את ידיו על ראשו והתיישב לידי, "מהיום..אני חודש שלישי" אמרתי וניגבתי את דמעותיי, "בגלל זה נהיתה לך בטן, בגלל זה הקאת והיו לך סחרחורות?" שאל והנהנתי, "אני אעשה הפלה, באמת רק אל תעזוב אותי" אמרתי בעצב, "את לא עושה הפלה, אנחנו ביחד כבר 5 שנים הגיע הזמן לזה לא?" שאל ובכיתי, "למה את בוכה" אמר וליטף את פניי, "אתה לא תאהב אותי יותר, אני אהרוס לשנינו את החיים, אני אהיה נפוחה יותר, ואתה לא תימשך אליי, לא יהיה לי זמן וגם לך, אנחנו בני 20 לא יהיה לנו זמן לכלום" אמרתי ובכיתי, "אל תבכי.. כן יהיה לנו זמן ונהיה עם הילדנ שלנו זה מה שחשוב" אמר וליטף את ביטני,
עברו להם חודשים על גבי חודשים הבטן שלי גדלה ואני ועומר התחתנו, כולם היו שמחים בשבילי ולתינוקת שנולדה שלי קוראים ליאל, לליאל יש הרבה דודים ודודות, דור אביה גיא רותם מעיין הדס תומר וראם נחשבים דודים שלה , היא ממש יפה, עיניים ירוקות כמו של עומר ושיער חום בהיר ושפתיים עבות כמו שלי ואף כפתורי, היא מדהימה
חיינו לנו באושר.. עם הילדה המדהימה הזאת, ברכה שמתגשמת!