עשן כחול
עשן כחול יצא מן המדורה(כן כן,מה ששמעתם,עשן כחול)האוירה היתה מתוחה כולם פחדו שזה יקרה אבל בו זמנית ציפו לזה.
ציפו למה שחיכינו לא תמיד,ציפו למה שהצלחנו לעשות,ציפו להגיע לגן עדן.
כול מי שהתנשם מספיק נפל לריצפה מת,ורק אני לא,לא נשמתי מספיק,נשארתי בעולם ריק,ריק מרגשות,ריק מהכול.
תגובות (3)
למרות שזה מוזר וקצת לא מובן, ממש חיבבתי את זה! זה נותן חומר למחשבה, אני חושבת שעם קצת השקעה ומאמץ תוכלי לפתח את זה לסיפור מקורי ואיכותי! ^_^
ואוו.
ואוו, זה מה שאני הרגשתי בל"ג בעומר שעבר, לפני שנה.כולם נהנו, ילדים הביאו גיטרות, שרו, רקדו, שמחו, צלו תפוחי אדמה ומרשמלו, ישבו על כיסאות חוף מול המדורה וייכו, וחפרו, ושחקו בחממות. רק אני, בכיתי. הרגשתי כאילו כולפם בגן עדן, נופלים שולל את החברה האופפת אותם, נעלמים מעייני. בדיוק כמו הילדים שמתו מול עיניו של הילד בסיפור שלך….
ואני אותו הילד. בוכה- למה? כי אני מקנאת. נשארת באותו המקם, לא זזה. בוכה, כמו ילדה… מה אני אגיד? כולם היו מתים בשבילי. כולם היו מניאקים בעלי או נפוח שלא אכפת להם מכלום…. הייתי ריקה, חלולה, ורק הדמעות נכחו בי :(
והעשן היה כחול :)
ואווו…
אני פשוט לא כיוהל לתאר עד כמה הופתעתי מהנעיין, ועד כמה יפה זה :)
עדית לי ריסטרט למוח (אני אומרת אתז ה הרבה)…. תודה רבה!
באמת תודה,
אלין
אוי אלין,איך אני שמחה שש הבנת אותי…