טלטול
מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן..
היה לחוץ ולא מצאתי את המוזה ..
מקווה שיצא מספיק טוב :)
מחכה לתגובות והערות למיניהן ;)
<3

דם האהבה- פרק 11

טלטול 26/04/2013 1007 צפיות תגובה אחת
מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן..
היה לחוץ ולא מצאתי את המוזה ..
מקווה שיצא מספיק טוב :)
מחכה לתגובות והערות למיניהן ;)
<3

הסכין נח שם, מחכה לשימוש.
ובפעם הראשונה מזה המון זמן- היא לא הרגישה צורך להכאיב לעצמה, היא לא רצתה בכך, לא היום.
היא רצתה לנסות, ופשוט לראות מה יקרה, רק היום לחזור לחיים רגילים ולו רק לכמה רגעים.
היא נכנסה לחדרה, ובחרה סקיני ג'ינס ירוק, גופייה לבנה ונעלי אולסטאר לבנות- ירוקות.
היא שמה מעט קרם לחות על שיערה, השפריצה קצת בושם וההשתקפות במראה הייתה יפה להפליא.
'זהו, אני מוכנה' אמרה לעצמה.
היא לקחה את התיק עם המחברות שהכינה מבעוד מועד ויצאה לכיוון ביתו של עומר.

——————————————————————————————————————-
דפיקה בדלת, עצירה. עוד דפיקה עדינה בדלת, עצירה. היא כבר הסתובבה ללכת כשהדלת נפתחה ובחור אחד בחן אותה בעיניו.
"אממ.. אפשר להיכנס?" שאלה במבוכה וחייכה חיוך מתנצל לאחר כמה דקות שהבחור לא פצה את פיו.
"למי באת?" שאל אותה בחור גבוה ושרירי מחייך חיוך חושף שיניים צחורות.
בדיוק אז נשמעה צעקה מבפנים :"מי בדלת?" , זה היה קולו של עומר ומיטל נרגעה קצת, לפחות היא הגיעה למקום הנכון..חשבה לעצמה.
"לא יודע.. יש פה איזו ילדה אחת ו.." השיב אותו בחור כחול העיניים.
הוא לא הספיק לסיים את המשפט ועומר כבר היה בדלת, תפס את ידה של מיטל וגרר אותה לחדרו תוך כדי שהוא מסנן מבין שיניו שזה בשבילו.
"הוא הציק לך הרבה ?" שאל עומר כשהם נכנסו לחדרו.
"לא ממש לא, הוא היה ממש חמוד…" היא חייכה חיוך מסתורי והיה נדמה שעומר נלחץ קצת, זה ניכר בעיקר בתגובה המהירה שלו.
"עזבי, הוא לא הטיפוס שלך" הוא ביטל אותה מיד.
"למה אתה כן הטיפוס שלי?" היא עקצה אותו. לא הייתה לו תשובה מספיק שנונה אז הוא העדיף לשתוק.
היא החלה לעדכן אותו בדברים שהם לומדים בספרות. היא סיפרה זאת בצורה כ.כ. סיפורית, שעומר היה מרותק. בעוד שהוא שתק, היא לא הפסיקה את שצף סיפוריה. היא דיברה בשפה כל כך רהוטה ונקייה ובהתלהבות רבה.
דיבורה נקטע רק כאשר נכנס בדלת אותו בחור, שמיטל עוד לא ידעה איך קוראים לו, הביט בה ושאל: "הצעת לה לשתות?". מיטל חייכה אליו. עומר הסתכל על שניהם וזה ממש לא מצא חן בעיניו.
"אגב, לא הספקתי להציג את עצמי מקודם, אני רועי ואני אחיו של עומר" הוא חייך אליה והזיז תלתל שחור שבא על פניו.
"טוב רועי, אנחנו לומדים ואתה מפריע לנו, ביי" הוא אמר בחוסר סבלנות, דחף אותו טיפה וסגר את הדלת.
מיטל צחקה, הוא כל כך צפוי.
אחרי שהעיף אותו מהדלת הוא חייך למיטל ואמר "באמת לא יצא לי להציע לך, דיברת ודיברת ולא רציתי לקטוע אותך.. אז מה בא לך לשתות?"
"אאוץ' " אמרה מיטל, "יכולת לעצור אותי אם חפרתי. עזוב, כבר מאוחר, נראה לי כדאי שאלך.."
היא קמה ממקומה והכניסה את מחברותיה לתוך התיק.
"לא התכוונתי במובן של חופרת ממש לא! …"
"טוב, בכל מקרה כדאי שאלך" היא באה לעבור אבל הוא לא פינה לה את הדרך כדי לפתוח את הדלת.
"לפחות תני ללוות אותך כדי להודות לך, אפשר?" שאל עומר, הוא לא רצה להיפרד ממנה, עוד לא.
"טוב, בסדר" היא חייכה חצי חיוך והם ירדו במדרגות.
"את כבר הולכת?" שאל אותה רועי מהמטבח והתקדם לסף המדרגות והביא לה כוס מים "בשבילך" חייך אליה.
"איזה חמוד אתה , תודה " היא חייכה ושתתה כמה לגימות, וכאשר סיימה הניחה את הכוס בכיור.
היא ראתה את המבטים של עומר. היא ידעה שזה לא מוצא חן בעיניו. אבל משהו דחף אותה לעשות לו דווקא, היא לא רצתה להיות שוב כל כך קלה להשגה.
עומר, מצידו, ידע שאין לו זכות לומר לה כלום, את החשבון הוא יסגור עם אחיו אחרי שתלך.
"ביי" היא חייכה לרועי ויצאה מן הדלת הראשית.
"ביי" קרא אחריה רועי, "אני מצפה לראותך אצלנו עוד הרבה" קרץ לה.
'טוב, הוא עומד למות אח"כ' חשב עומר ויצא אחריה.
"אז. איפה את גרה?" שאל אותה אחר כמה רגעים של שתיקה.
"חמש דקות מפה" היא ענתה. ועוד פעם שקט. הפעם, שקט מביך. היא ניסתה לחשוב כל הדרך מה היא יכולה להגיד, אך לא מצאה דבר.
כשהגיעו לשער ביתה היא נעצרה ואמרה "כאן אני גרה".
"רציתי להודות לך, אני באמת מעריך את זה שבאת להסביר לי את החומר היום, תודה."
"בכיף" היא ענתה לו, ופתחה את שער ביתה. "ביי" נופפה לו לשלום ונכנסה לביתה. כל הדרך לדלת היא הרגישה שמישהו נועץ בה מבטים מאחור. היא ידעה שזה עומר, שהוא עוד לא הלך ועל כן לא הסתכלה לאחור ולו לשנייה. לאחר שנכנסה לביתה וסגרה את הדלת היא נשענה עליה, עצמה את עיניה ונשמה לרווחה.
"מהיכן חזרת"? שאל אותה אביה שישב במטבח וקרא עיתון.
מיטל קפצה ופקחה את עיניה במהירות. 'מזל שהוא כל כך שקוע בעיתון.. ' חשבה לעצמה.

עומר נשאר לעמוד שם בחוץ כמה רגעים ואחר חזר לביתו. הוא לא ציפה שככה הערב הזה ייגמר, אבל הוא לא ידע גם למה בדיוק הוא כן ציפה. היא פשוט גורמת לו לחוש אחרת. הוא לא רגיל לתחושות האלה. הוא אף פעם לא רצה לכבוש מישהי, הוא אף פעם לא היה צריך לנסות..
"אני לא מאמין!" הוא צעק על רועי כשנכנס, "אתה פשוט אוהב להרוס לי! ".
"אפשר לחשוב" אמר רועי בסרקזם "כל יום באה אליך מישהי אחרת שלא רואה אותי ממטר, אז פעם אחת מישהי הסתכלה עליי ולא עליך כשהיא באה אלינו הביתה, ביג דיל.." רועי הרגיש קצת לא בנוח. רועי תמיד ויתר לעומר מרחמים ולא נלחם איתו על כלום, בכל זאת הוא כבר השלים עם המצב, לעומת זאת, עומר עדיין לא הסתגל. אבל הפעם הוא הרגיש שזה לא צודק. היא נראתה ילדה כל כך תמימה שזה לא פייר שהיא תיכנס לקשר עם עומר בלי לדעת למה היא נכנסת.
"איתה אתה לא מתעסק! פשוט לא !" קרא עומר ונכנס לחדרו.
הוא שם מוזיקה רועשת בקולי קלות, משום מה, הוא פחד לאבד אותה. הוא לא הצליח להבין מה עובר עליו. אף פעם לא היה אכפת לו מבחורות, למה איתה זה שונה?!
ולחשוב שאחיו החורג ייקח לו אותה הוציא אותו מדעתו, הוא לא יכל לשכוח את המבטים שחלפו ביניהם…
——————————————————————————————————————


תגובות (1)

ווואווו..ממש יפה …
יש לי גם סיפור חדש-אשמח אם תקראי ותגיבי מה דעתך :)

30/08/2014 18:11
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך