מתי היא תשים לב.. פרק 11

מקודת מבט תומר-
איך אחרי כל האהבה שיש לנו אחד לשני מה שיוצא זה שנאה? אני אוהב אותה, אבל לא יכול להיות איתה, זה לא האופי שלי, אני רגיל לצאת עם בנות לנצל אןתן ולעזוב אותן, לא רוצה לפגוע בה, אבל פגעתי כבר.. "יאלה לשמירה!" צעקה מאיה, כולם הלכו וישבו במועדון ושמו קריוקי שמעתי כל מיני שירים ואת הקולות שלהם, הדר ואנבל סיימו לסדר את החדר אוכל,
נקודת מבט דניאל-
נכנסנו למועדון ושרנו כל מיני שירים הינו 3 אנשים, אני מאיה ותומר, אחרי זה נכנסו אנבל והדר, היא נהייתה כמו חברה קטנה כזאת, אני מרגיש צורך להגן ושלמור עליה,
"סוף סוף הגעת!" אמרתי להדר וסימנתי לה לשבת לידי, היא היתה באיפון שלה ואנחנו שרנו, "אולי תשירו נו מה רק אני כאן?" שאלתי ואנבל ואני שרנו, הדר צחקה וצילמה אותנו, שרנו ממש מזעזע
"אני יודעת שהדר אוהבת את השיר 'מספרת לי עולם' אז שים" אמרה אנבל, שמתי את השיר והדר לא הסכימה לשיר, והכרחנו אותה ובסוף היא שרה, מה זה הקול הזה!קול של מלאך, חייב להחזיר בינה לבין תומר אבל תומר הוא חרא, אפילו שהוא חבר שלי.. הוא יבגוד בה הרבה..
נקודצ מבט הדר-
"חופר אבל אל תצחקו!!" אמרתי והתביישתי לשיר, אבל אנע לא אותה הדר מכיתה י' אני שונה עם ביטחון יותר, לא כולם זמרים אין איסור למי שלא זמר לשיר, השיר התנגן והתחלתי לשיר, בהיתי במסך ושרתי, כולם היו בשקט "את, את בעינייך מספרת לי עולם ובשפתייך את אומרת לי מילים שלא שמעתי אף פעם וביופייך, את מצליחה לגרום לי לא להישבר כי ליבך, ליבך עושה אותי חזק יותר.." עצרתי באמצע מהפאדיחה וכולם אמרו "ואו איזה קול מדהים!!" והנחתי את המקרופון בצד ותומר לקח את המקרופון ושר "משייט בדימיוני ורואה אותך מולי, אני אוהב אותך ילדה כשאת צוחקת, כ"כ מושלמת ביופייה נותנת לי את נשמתה וכשעומדת למולי אני יכול לקרוא אותה, את את בעינייך מספרת לי עולם ובשפתייך את אומרת לי מילים שלא שמעתי אףמפעם וביופייך את מצליחה לגרום לי לא להישבר כי ליבך ליבך עושה אותי חזק יותר" שר והסתכל עליי, קמתי מהספה ויצאתי לבחוץ והתיישבתי במקום מבודד ושמעתי את השיר ואת הקול שלו המרגיע ששר, כאילו השיר נכתב עלינו.. ממש סיפור מהאגדות אבל יכול לצעוק עליע ולהתנהג אליי חרא, לא בוכה לא בוכה לנשום,לנשום.. הקשבתי למשפט בשיר "כל הזמן אני חושב מחפש בתוך הלב לתת לך אהבה כמו שאת נותנת.. להתרגש להתלהב ולא לחוש את הכאב ולעשות אותך תמיד כה מאושרת.. את את בעינייך.." והקול של השיר הפסיק, התיישבתי ודמעות זלגו מעיניי לחשתי לעצמי "אמא גם לדוגמניות מותר לבכות" והרגשתי יד נוגעת בכתפיי ולא התייחסתי, הדמעות זלגו ללא קול, "גם לדוגמניות מותר לבכות" אמר ועמד מול פניי וניגב את דמעותיי, "תעזוב אותי , אני חוזרת לשמירה אל תדאג" אמרתי לתומר, "לא אכםת לי מהשמירה, אכפת לי ממך, אני לא יכול לחיות בלעדייך,אני לא יכול לדעת שאת ליידי ולא שלי" אמר והתקרב אל פניי, "מצטערת אני לא רכוש.." אמרתי בעצב והזזתי את ידו שליטפה את פניי, "אני מצטער בבקשה הדר, זה היה במקרה, אני לא יכול בלעדייך, אני לא שלם בלעדייך, בלעדייך אני לא חיי" אמר וכאב לי יותר, "מי שבגד פעם אחת יבגוד בך בפעם השנייה גם" אמרתי וקמתי מהספסל והלכתי לחדר, שמעתי את תומר מקלל ובועט בספסל, נכנסתי לחדר ובכיתי, בכיתי, אמא גם האנשים הכי קשוחים בעולם בוכים לפעמים, למה מנעת את זה ממני? למה ה'? למה החיים שלי ככה?למה אין לי משפחה אוהבת..?, שלחתי לתומר אסמס 'לאן אנחנו ממשיכים מכאן?הרי אתה כ"כ רחוק ממני ולא הכל מושלם.. תנסה לפנות לי קצת זמן בתוך כל העולם המסובך שלך הלכתי לאיבוד..' רשמתי, זה השיר שתמיד היינו שרים את השיר 'אם תחייכי' קיבלתי אסמס דמעות זלגו מעיניי 'מחפש את המילים הנכונות לוצר כמה את יפה ומה את בשבילי.. לכל אדם דרכים שונות ואני.. בחרתי בך להיות הדרך שלי, אם תחייכי הגשם ייפסק והשמש שוב תזרח לאן שלא תלכי אל תשכחי קחי אותי איתך.. אל גן העדן שלחמנו אז לבנות בתוך עולם של אכזבות אני ואת הולכים יחדיו..' רשם ורשמתי 'אין אני ואתה, אתה פגעת בי.. לאן נמשיך עם כל השנאה והאהבה הזאצ בו זמנית?' רשמתי בעצב, ודמעות זלגו על עיניי, 'אני אוהב אותל תביני אותי..זה היה במקרה' רשם, 'אני מבקשת לעבור מכאן.. לא רוצה להיות כאן בצבא.. מצטערת..' רשמתי והוא לא ענה לי יותר, לא אכפת לו ממני, "הדר..תסתכלי לי בעיניים ותגידי שאת לא אוהבת אותי" אמר תומר שנכנס לחדרי והסתכל בעיניי, "אני אוהבת אבל אני פגועה.." אמרתי בלחש והוא סגר את הדלת ונישק את שפתיי ואמר "ותגידי לי שאצ זה לא אהבת" אמר "אני אוהבת" אמרתי והוא תפס בפניי ואמר "אז מה לא אהבת?" שאל, "שאתה כבר לא תהיה שלי" אמרתי והשפלתי את מבטי, הוא הרים את פניי ונישק לי נשיקנ ארוכה ונפלנו על המיטה, שפתיו נעו עח שפתיי וגופו עלה על גופי,הורדתי לו את החולצה של המדים והוא נשאר ללא חולצה, חולצתי ירדה מעליי ונשארתי עם חזייה, שפתיו נעו על צווארי וידיו נגעו במותניי והורידו את מכנסיי, מכנסיו ירדו גם והתהפכנו הנשיקה הפכה לסוערת שפתינו נעו בחוזקה בכאב להשכיח את הכאב בלב, ידיו החזיקו בישבני חזק והצמידו אותי לגופו, הכל היה כואב, השפתיים הגוף שלי והלב. הידים שלו ליטפו בחוזקה את גופי ותפסו את התופסן של החזייה עד שירדה מגופי והתהפכנו עד שתחתונינו נזרקו על המיטה וידי החזיקו חזק בגופו 'שהכאב יעלם ממני' שיעלם.. , אחרי זה אני משחררת אותו, הוא כבר לא שייך לי, הוא לא שלי, הנה הוא קיבל את מבוקשו להכניס מישהי למיטה וכך הוא ישכח ממני ויהיה לי קל יותר לשכוח ממנו, שפתיו נעו בחוזקה על צווארי וידיו צפסו בשיערי וחיבקו את גופי, "זהו. כאן אנחנו נפרדים, בבקשה אל תכאיב לי יותר.. תשחרר אותי, אני לא שלך יותר" אמרתי ולבשתי את בגדיי ודמעה ירדה מעיניי ויצאתי לשמירה, הוא נשאר בחדר ולא אמר מילה..