פגישת מחזור

הוא הלך לאיטו ברחוב ספוג ריח הגשם והרהר לעצמו.בעוד כרגע יגע אל המקום שבו עברה עליו התקופה הגרועה ביותר בחייו,תקופה שהוא לא רוצה להיזכר בה,אך הוא יודע שהיא משפיעה על כל חייו עכשיו ובעתיד.
הוא היה גבוה,בעל שיער חום מתולתל ועיניים ירוקות,שאם היית מביט עמוק לתוכן היית רואה את העצב הניגר מהן.שמו היה בנימין,או בני בקיצור.
הוא כבר לא גר בישראל מעוצמת הטראומה ועבר לגור באמריקה,בניו-יורק,יש לו שם חברה שהוא מתכנן להתחתן איתה ועבודה פחות או יותר טובה.אך,חבלי קסם משכוהו לכאן,הוא רצה לבקר את קרוביו שעדיין חיים פה ואז נודע לו מפי אימו,המנשקת ומחבקת אותו בגעגועים עזים,שמתקיימת פגישת מחזור בין בני כיתתו.בהתחלה,לא אבה ללכת אך היא האיצה בו, "בנימין,אני חושבת שכדאי שתלך.הם כבר בטח השתנו,הם לא אותו הדבר.כדאי לך לפגוש אותם ואולי לחדש את הקשר."
כן,ממש,כמעט צחק לה בפרצוף.אך בסופו של דבר נענה להפצרותיה והלך לפגישת המחזור המתקיימת בבית-ספרו הישן, "חטיבת ש"י עגנון." חטיבה למופת,זכר את דברי המנהל בהגיעו לשם.בחטיבה זו יש את ממוצע הציונים בין הגבוהים בארץ.אם הוא היה יכול לחזור בזמן,היה צוחק בפניו, "אם כך,איך זה שציוני כמעט מחצית התלמידים בבגרות היו ציונים נמוכים." היה אומר לו.
ברגע שעזב את בית הספר,סוף כל-סוף הרגיש בטוח.את הצבא סיים ביחידה רגילה,לא מובחרת. ואז,בתקופה שבאה אחר-כך החלו הסיוטים,הם היו כה אמיתיים ומלאי חיים,כאילו שקורים הם ממש ברגע זה.הוא התעורר מהם ספוג זיעה ולא היה יכול לחזור לשינה,אז הוא התחיל ללכת לפסיכולוג בהמלצת מכריו המעטים ששמו לב לשינוי בהתנהגותו.
הפסיכולוג עזר לו במעט,אך הוא לא היה יכול לספר לו מה עבר עליו בשנות לימודי בבית הספר,הוא ניסה לדלות מידע ממנו,אך ללא הצלחה.בסופו של דבר,הפסיכולוג רשם לו כדורים שהיטיבו עם מצבו.
ואז,כהחלטה בלתי מודעת שהתפרצה ממעמקי מוחו,החליט שהוא לא רוצה להמשיך לגור כאן.שנית,הוא נתמלא אימה שמא ילדיו העתידיים יגיחו לעולם כזה,מלא רוע ואכזריות.הוא פשוט רצה להתנתק ולברוח מכאן,למקום כלשהו,רק שיהיה רחוק.
לאחר כמה שנים,לאחר לימודים באוניברסיטה ומאמצים ללא קץ קיבל ויזה לאמריקה ונסע בהזדמנות הראשונה שהייתה לו.והנה,הוא שוב כאן,דורך בדרך המוליכה לבית ספרו.הוא כבר ראה את השער ממרחק.
האם יעז להיכנס ואם לא,הוא תוהה לעצמו כשהוא כבר עומד ליד השער הרטוב מטיפות הגשם,נראה כו אימתני בחושך מסביב.
אתה צריך להתמודד עם הפחד שלך,זכר את דברי הפסיכולוג שנאמרו אליו,כמו בעולם אחר.אולי הוא באמת צריך לעשות את זה,פעם אחת ולתמיד להתגבר על זה,על מה שקרה לו.הוא לא יכול להחזיר את הגלגל לאחור,ולשפר את שנות לימודיו בבית הספר,אך הוא יכול לנסות לתקן את זה עכשיו.
וכך,במחשבות אלו,הוא פתח את שער בית ספרו משכבר הימים ועבר מבעדו.
באחד החלונות בבית הספר דלק אור.אור שמשום מה עורר אותו ונתן לו תקווה לבאות.