hope,love,dream- פרק 4 :]

"מוכנה!" עניתי והוא התחיל לנסוע לעבר חלום שמתגשם.
נסענו במשך משהו כמו רבע שעה והגענו לאולפן ההקלטות של הבנים, יצאתי מהמכונית ונעצרתי בוהה בדלת הגדולה שעליה כתוב 'אולפן 6 ONE DIRECTION' ג'יימס נעל את המכונית ונעמד לידי, "את לא צריכה להתרגש כל כך הם בסך הכול חבורה של בנים רגילים לגמרי"
"אני יודע… פשוט… הם עזרו לי כל כך…" אמרתי ופתחתי את דלת האולפן. נכנסתי פנימה ומצאתי את חמשת הבנים יושבים על ספה אדומה מעור ומעבירים מאחד לשני שקית צ'יפס וצוחקים.
"היי ברוק" נייל קם לעברי בחיוך והתקרב אלי מצמיד אותי לחזהו בחיבוק חם וידידותי. השתחררתי מאחיזתו של נייל וחייכתי אליו. הסתכלתי על שלושת הבנים שקמו לעברי וחייכו אלי חיוכים חמים.
"היי.. אני לואי" הבחור שגורם לי לצחוק בכל פעם שאני צופה בו בטלוויזיה. "ברוק…" חייכתי אליו והושטתי את ידי במטרה שילחץ אותה, הוא צחק ועטף אותי בזרועותיו השריריות לחיבוק חם.
"היי. הארי…" הבחור המתולתל בעל החיוך הממיס וגומות החן קם חיבק אותי גם הוא.
"היי אני ליאם… ברוכה הבאה למשפחת דיירקשן…." הבחור בעל עיני הדבש הממיסות לחץ את ידי. "זאין? למה את לא בא לומר שלום לברוק?" נייל שאל את הבחור היפה בעל האור בגוון הזית, הבחור בעל הקול הכול כך ממיס. "נייל.. עשה טובה… עזוב אותי אין לי מצב רוח… אני וגרייס רבנו ו… לא נראה לי שמהריב הזה נשלים…." הוא אמר ובהה במסך הטלפון שלו…" נייל חזר והביט בי.
"תתעלמי.. לפעמים הוא כל כך גס רוח וחסר נימוסים…." הנהנתי בהבנה והתיישבתי על כורסא כחולה שהוצבה לידי הספה האדומה של הבנים.
"אז? מה אתם רוצים לעשות?" לואי שאל והתיישב על השטיח הסגול שכיסה את הרצפה. בחירת הצבעים בחדר הצחיקה אותי,זה לא נראה כמו אולפן הקלטות של חמישה גברים צעירים אלא של חמישה סבתות בעלות טעם עתיק בעיצוב. "רוצים אמת או חובה?" הארי שאל. כולם הסתכלו עליו והנהנו "אנחנו לא אמורים להקליט?" שאלתי מעט מוטרדת שמא יכעסו עלינו בגלל שבחנו לבזבז את זמן ההקלטה על משחק או חובה.
"לא… אנחנו צריכים להכיר זה את זה… זה לפחות מה שפול אמר…." לואי אמר. "אז…. למה לא? אני אשמח לשחק איתכם… אני רק רוצה להודיע יש לי מוח מעוות במיוחד, ואתם לא יודעים למה אני מסוגלת…." חייכתי חיוך ערמומי.
"הלחצת אותי…." נייל גיחך והתיישב ליד לואי.
"גם אותי!" הארי התיישב גם הוא על הרצפה. מצידו השני של לואי. קמתי גם אני והתיישבתי לידם. דפיקות ליבי התגברו. אני מגשימה חלום. תמיד חלמתי לשחק עם וואן דיירקשן אמת או חובה. ליאם קם והתיישב לידי.
"זאין? אתה רוצה לשחק איתנו?" הוא פנה לזאין שהיה מרוכז במסך הטלפון שלו. "אה? מה? אמרת משהו?" הוא הביט בליאם בבלבול "כן! שאלתי אם אתה רוצה לשחק איתנו אמת או חובה…" ליאם חסר על דבריו פעם נוספת. "שיהיה" זאין קם ממקומו והתיישב ליד הארי. הבטתי בצורת הליכה מלאת הביטחון שלו, בהבעת פניו העצובה והמדוכאת מעט. הרגשתי צביטה בלב, כאילו עצם עצבותו גורמת לי להיות עצובה גם. "אז נתחיל?" לואי שאל וחיוך ערמומי עלה על פניו. "נתחיל!" ענינו כולנו ולואי קם ממקומו לעבר השולחן, הוא לקח בקבוק ריק של משקה מוגז כלשהו והתיישב בחזרה ליד נייל והארי, הוא סובב את הבקבוק וליאם קפץ ממקומו והכריז "פקק זה שואל. תחתית הבקבוק זה עונה".הנהנו כולנו בהסכמה והבקבוק נעצר- אני שואלת את זאין. חייכתי חיוך ערמומי "אמת או חובה זאין?" פניתי אליו.
"אמת…. חובה בטח תדרוש ממני לקום, ולקום? יותר מידי מאמץ בשבילי!" הוא אמר והסתכל עלי מחכה שאני אשאל אותו שאלה.
"אז… אדון מאליק השאלה שלי היא כזו- האם אי פעם קנית צעצוע מין?" סומק עלה על לחיו.
"ומדוע זה כל כך מעניין אותך?" הוא שאל.
"זאין זה לא אמור לעניין אותך למה זה מעניין אותי. ביקשת אמת, הבאתי אמת אז- תענה על השאלה או שאני אתן לך אמת אחרת. הרבה יותר מביכה."
"כן קניתי צעצוע מין." הוא אמר וגלגל את עיניו. הבנים החלו לצחוק וזאין האדים מעט. לואי סובב את הבקבוק עוד הפעם, הבקבוק נעצר- נייל שואל את לואי.
"אז לואי טומלינסון? אמת או חובה?" נייל שאל אותו.
"חובה" לואי חייך את החיוך המתוק שלו ונייל חשב מעט. "חובה עליך- לנשק את הארי!" נייל חייך לעצמו מרוצה מהחובה שבחר. לואי והארי גלגלו עיניים "אתם כל כך ילדותיים!" הארי אמר. לואי רכן לפניו של הארי והצמיד את שפתיו אל שלו. הנשיקה נהייתה קצת יותר מידי סוערת בשביל נשיקה בצחוק "תמצאו לכם חדר או משהו כזה" זאין אמר והבעת פניו הייתה נגעלת. לואי ניתק את שפתיו מאלו של הארי "נעשה השלמות היום בלילה." הארי קרץ ללואי, ולואי צחקק.
"אז נמשיך?" שאלתי, מופתעת מעט מהפתיחות שלהם אחד עם השני. "כן…" ליאם אמר ולואי סובב עוד הפעם את הבקבוק. הבקבוק נעצר- ליאם שואל אותי.
"אז ברוק? אמת או חובה?" חייכתי לרצפה והרמתי את ראשי מביטה לעיני הדבש שלו, "חובה!" הוא חייך וחיכך את ידיו זו בזו וחיוך ערמומי עלה על פניו, "חובה עלייך לשתות משקה שלואי יכין לך." "למה דווקא לואי?" שאלתי מסוקרנת, "למה לואי? זה פשוט… בדרך כשלואי מכין משהו, הוא יוצר משהו רעיל" הסתכלתי על ליאם מבועתת "אני לא מתכוונת לשתות משהו שהוא יצר! אני יכולה למות!"
"אאוץ' אני לא כזה נורא!" לואי אמר. "או… אני מצטערת, לא התכוונתי להעליב" אמרתי והסתכלתי על ליאם "אני חייבת?"
"כן את חייבת זו חובה, אלא אם כן את רוצה חובה אחרת? חובה הרבה יותר גרועה…" ליאם השתמש במילים שאמרתי לזאין.
"נו, טוב.. קדימה לואי תכין את המשקה שלך…" לואי קם ממקומו לעבר מקרר קטן שלא שמתי לב אליו מקודם והוציא ממנו כמה מיצים, קטשופ, תפוז, עגבנייה (איפה לעזאזל הם מחזיקים את כל זה במקרר הקטן הזה?!"( וגזר. הוא הוביל את הכול לשלוחן הקטן שהיה עמום בחטיפים ושתייה מתוקה. הוא לקח כוס נקייה מהשולחן והחל למזוג לתוכה מהמיצים. הוא חתך את התפוז והעגבנייה וסחט חלק מהמיץ שלהם לכוס, ולבסוף לקח ביס מהגזר, גיחכתי למראה של לואי לועס גזר בהנאה ומערבב את המיץ הדוחה שיצר בכפית מפלסטיק. הוא הושיט לי את הכוס והביט בליאם שגיחך מהפרצוף הנגעל שלי. החזקתי את אפי בשני אצבעותיי וסתמתי אותו ולגמתי מן המשקה הדוחה.
"ליאם אני כל כך שונאת אותך עכשיו!" אמרתי והבנים צחקו צחוק קליל. התיישבתי בחזרה במקומי ולואי סובב את הבקבוק. הבקבוק עצר- זאין שואל אותי. חיוך ערמומי עלה על פניו.
"אמת או חובה ברוק?" חייכתי אליו "אמת…" הוא הביט בי לרגע ואז שאל "האם אי פעם שכבת עם מישהו?"