נער ונערה
פעם היו נער ונערה,
היא ראתה אותו, הוא ראה אותה.
כמה שהיא רצתה להתקרב, גאוותה חצתה לה את הלב,
וכמה שהוא רצה לומר, טוב שהוא נזכר, כשהיה כבר מאוחר…
דמעותיה ירדו בלילות,
לא ישנה, ואם כן חלמה עליו חלומות,
דמותה הלכה לקראתו ואז נעלמה,
הוא ידע שחייב להיות אמיץ, בשבילה.
המבטים שלהם אמרו את הכל,
אבל השפתיים תמיד נשארו חתומות,
ככה קרה שהיא וויתרה על האהבה,
ואז הוא אזר את האומץ ובא אליה.
היא כל כך רצתה להגיד כן,
אבל הכאב בלב אסר עליה לעשות זאת.
היה כבר מאוחר מדיי כי היא ויתרה,
הבטיחה לעצמה לא לאהוב עוד.
הוא התאכזב מעצמו,
והתבייש שעשה מעצמו צחוק,
למה הוא הלך אליה?
למה חשב עליה בלילות?
אך האהבה לא עברה,
האהבה נשארה,
עם כל כך הרבה כאב
ושתיקה אחת גדולה.
אולי יום אחד, הוא יבוא אליה שוב,
לבקש שיצאו, לבקש להיות אהוב,
ואולי אז היא תסכים ותגיד כן,
גאוותה תיבלע, והלב ישכח את הכאב.
תגובות (6)
שיר יפה ועצוב קצת… (:
יפה ועצוב..
ממש יפה מרגש אפילו טיפה…
הבתי נורא אבל אנלא בטוחה אם זה סיפור או שיר כי זה סוג של הכלאה של שניהם…
אבל זה לא משנה את העובדת שזה ממש יפה!
מקסים
שיר יפה
שיר יפה ומרגש מאוד =)
אוהבת שרית