החבר של הבן דוד שלי סיפור עם 1D ! פרק 21 חלק ד' מוקדש לBFF♥

"שלום הארי…מי היפיופה הפעם…רגע, זאת! זאת מאי הורן" עיניו של השומר נפערו.
"כן. אני יודע שהיא יפה…אבל רק לי מותר לקרוא לה כך! "
הוא אמר ונישק שלוז נשיקות מצמררות את גבי המעט חשוף.
"ברור! ברור! מציאה טובה אחי. " הוא אמר ונתן לנו להיכנס
"אני הולך להביא לנו לשתות…" הארי שיחרר את ידי והתקדם לכיוון בר המשקאות.
"היי!" קורל נעמדה מולי, מחזיקה כוס עם ספרינג טי בידה.
"היי…" אמרתי והכלתי אחירה לספות שם ישבו כולם, כולם חוץ מהארי.
לואי ואביה נסעו לדייט שלהם, הם יבאו בעוד כחצי שעה.
"באוי לרקוד." יש עטפה את כתפי וקולו הצרוד של הארי צמרר אותי מעט.
הסתכלתי בעיניו הירוקות והבוהקות של הארי.
היער הכי ירוק, והדשא הכי מטופח, הצבע אשר בזה אתה התערבב, נראה מלוכלך ליד עיניו.
חייכתי חיוך ממזרי ולקחתי את ידו המושטת של הארי.
התרוממתי ממקומי, מישרת מעט את שמלתי הקצרה ומובלת אחרי הארי לרחבת הריקודים הרועשת.

רחבת הריקודים הייתה עמוסה עד מלואה.
מאות אנשים צמודים זה לזה.
מתנשקים, מזיעים, או אפילו סתם שיכורים מעל הראש.
השיר שלהם "Kiss You" התנגן ברקע ואני והארי זזנו לפי קצב השיר.
בכל פעם אשר המילה "Kiss You" נאמרה, הארי נשק לשפתי.
המשכנו לרקוד כך עד שהשיר התחלף לשיר שקט.
שיר סלאו.
ידיו של הארי נכרכו סביב מותני וידי סביב צווארו אשר היה גבוהה ממני במקצת.
"אני מת עליך…" הוא מלמל לאוזני.
הסנפתי את ריחו המשכר, הבושם שהוא שם בכל יום אשר גורם להיפנוזה.
וריחו, ריחו של הארי, אשר אי אפשר לעמוד בפניו.
אך משהו…משהו הציק לי שם.
ריח של אלכוהול… – הוא שתוי. אמתי בליבי.

השיר נגמר לאחר כך שתי דקות, "אני יוצאת רגע החוצה." מלמלתי לאוזנו של הארי ויצאתי למחוץ למועדון הרועש.
לא יכולתי להישאר שם, המקום כולו הסריח מאלכוהול והאוויר סגר עלי.
לא יכולתי להישאר שם, אני קלאוסטרופובית..
נשמתי עמוק את האוויר הנקי של הבחוץ.
ופקחתי את עיני, לא האמנתי שאני הולכת לחזור למקום הסגור הזה, אך לא הייתה לי בררה.
פסעתי בצעדים כושלים לעבר המועדון.
הסתכלתי לכיוון הבר.
ולא האמנתי למראה עיני אשר הוצפו דמעות.
ממש מולי. הארי. הארי שלי.
בגד בי….
הוא התנשק עם מישהי בגילו עם שיער בלונדיני שרוף ופזור, היא לבשה חצאית מיני מוגזמת, וחולצת סטרפלס שחורה עם עקבים מפחידים.
"ה-הארי…" מלמלתי בשקט, או לפחות ניסיתי להוציא קול מפי.
ללא הצלחה.
עכשיו כבר ידעתי שעלתי לצאת משם!
הסתובבתי, עיני מאלות דמעות ואיפורי מרוח.
לואי נעמד מולי, הם הגיעו הרגע.
"מאי…מה קרה?!" הוא שאל וניגב את דמעותי הגדולות.
"אתה יכול להסיע אותי הביתה? או אפילו לא הביתה? לכל מקום אחר שהוא לא כאן!" התחננתי, "ברור…." הוא מלמל והוציא את המפתחות מכיס מכנסיו.
"אבל למה?" הוא שאל, הסתובבתי, ופסעתי לכיוון הבר בצעדי נצח.
"מה הוא חושב שהוא עושה?!" קולו של לואי נשמע בקושי מעל המוזיקה הרועמת.
פניו נהפכו אדומות והוא אחז בידי.
"אני אטפל בו אחר כך…" הוא מלמל ומשך אותי למכוניתו.
נכנסתי ליד מושב הנהג.
ידיו של לואי נכה על רגלי והעבירה בי חשמל.
"את בטוחה שאת רוצה לחזור הביתה?" הוא שאל ברוך, הסבתי את ראשי לאות שליליה.
הוא הנהן קלות ולחץ על דוושת הגז.