זיכרונות

כבר לילה עכשיו קשה לי לישון , הזיכרונות מופיעים לי פתאום , איך שקמת והלכת בלי לומר למה או מה עשיתי, הרבה מילים אמרתי לך והתכוונתי למעט זה ניראה כאילו האהבה אוהבת לחנוק אותי בבת אחת
הזיכרונות שלך איתי מעלות בי דמעות אני יודע שאני נישמע כמו תינוק …
אני ניזכר במבט שלך בעיניים , בחיוך , בצחוק המתגלגל …. ובאיך שהתאהבתי בך .
אני ניזכר בפגישה הראשונה היית כל כך יפה..
בקושי דיברת כנראה התביישת .
הזיכרון שגורם לי לפרוץ בבכי זה הנשיקה שלנו… כן הראשונה את זוכרת ?
כשליותיי אותך הביתה כי פחדת ללכת בחושך .

המצב שלי פשוט הולך ומידרדר עוברים לילות שלמים ואני עדיין לא ישן אני יודע שלא תחזרי
שאני לא יוכל ללטף את שערך או אפילו ליראות אותך צוחקת שוב מהבדיחות שלי , גם אם הם לא מוצלחות כנראה שצריך לשכוח ככה כולם אומרים אפילו את .

זיכרון ראשון וזיכרון שני כל הזיכרונות שהיית שלי
עוברים זיכרון שלישי ורביעי, זיכרונות כולם דומים עוברים זיכרון שמיני ותשיעי אך כשמגיע הזיכרון השישה עשר אני יודע שהוא יעצור ויסתובב לי בראש ואני מבין שהוא יישאר ואין לו עניין להמשיך עם שאר הזיכרונות אני לוחש : "אוף די כבר צא תמשיך עם כולם " אבל הוא לא זז והזיכרון השישה עשר הוא בדרך כלל הזיכרון שאיתו אני נירדם .