שנאה בין שתי ממלכות פרק -13-

תהנו!! לפחות אתן נהנות לכן…לצערי מחר יש לי בוחן באינפי ורמת הידע שלי מ1-100 זה20!!
אוי אלוהים עזור לי..יאללה אני מפסיקה לחפור!

פרק -13-
"בבקשה, בבקשה, בבקשה," התחננה דריינה בפני קסנדרה. זו הייתה שעת בוקר מאוחרת. קסנדרה ודריינה עבדו במטבחים, עוזרות לבלה.
קסנדרה הסתכלה על חברתה החדשה שהביטה בה בתחנונים ואמרה, "אני לא מבינה למה את רוצה שאני אבוא איתך, מה הבעיה שתלכי לבד עם בלה?"
דריינה העיפה מבט בבלה שהייתה באמצע לקלף תפוחי אדמה ואמרה בשקט, "לא אמרתי שיש בעיה, אני פשוט.. אני ממש רוצה שתבואי.. בבקשה?" והביטה בקסנדרה במבט תחנונים.
קסנדרה נאנחה ושאלה, "אני יכולה לפחות לחשוב על זה?"
"לא, אנחנו יוצאות לשוק עוד שלושת שרבע שעה."
קסנדרה חייכה ואמרה, "מצוין, יש לי שלושת רבע שעה לחשוב על העניין."
"איזה עניין?" שמעו שתיהן את קולה של בלה. הן מיהרו להסתובב ודריינה אמרה בחיוך, "הצעתי לקסנדרה להצטרף אלינו לשוק כי אני חושבת שהיא תהנה אבל קסנדרה," והסתכלה על קסנדרה שנראתה מעט זועפת. "לא ממש יודעת אם היא רוצה ללכת."
בלה הסתכלה על שתי הנערות ואמרה בזעף, "נו, ברור שקסנדרה באה, אני אשמח לעוד זוג ידיים עובדות. ועכשיו אני זקוקה לעזרה בקילוף הבצל," אמרה ופנתה בחזרה לעיסוקיה.
קסנדרה נעצה מבט כועס בדריינה שנראתה מאושרת ואמרה, "תאמיני לי את לא תתחרטי," ורצה לעזור לבלה משאירה את קסנדרה מאחור.
האחרונה נאנחה וצעדה בעקבות דריינה לעזור. היא באמת לא הבינה את ההתנגדות שלה ללכת לשוק, היא לא ידעה למה אבל משהו מבפנים אמר לה שזה לא רעיון כל כך טוב ועם מחשבות אלה הלכה לעזור לבלה.
"אני הולכת להביא לי כמה דברים מהחדר, בסדר?" שאלה קסנדרה את בלה, כשעמדו לצאת.
"כן, רק הזדרזי," אמרה בלה. קסנדרה הנהנה בראשה ורצה לחדרה. היא הייתה חייבת לקחת איתה את הפגיונות, לא משנה מה, לא משנה עם מי תהיה, היא לא תוריד את ההגנה שמקיפה אותה.
היא נכנסה לחדרה, פתחה את הארון והוציאה את תיקה. היא שפכה את תכולתו על המיטה אך הפגיונות לא היו בין החפצים.
"מחפשת את אלו?" שמעה את קולו של כריסטופר מפתח הדלת. היא הסתובבה במהירות וראתה אותו נשען על המשקוף, מחזיק בפגיונותיה.
"תחזיר לי אותם בבקשה," אמרה בנימוס.
כריסטופר הסתכל על הפגיונות ואמר בחיוך, "נראה לי שאני ישמור אותם לעצמי, הם יהוו תכשיט נוסף לאוסף שלי."
"כריסטופר," אמרה קסנדרה, מנסה לשמור על קור רוח. "בבקשה תחזיר לי אותם. אני יוצאת החוצה ואני לא יכולה לעזוב בלעדיהם, בבקשה."
כריסטופר הסתכל על קסנדרה בסקרנות ושאל, "ואם יורשה לי לשאול, לאן את יוצאת?"
"אני יוצאת עם בלה, היא ביקשה שאצטרף איתה ועם דריינה לשוק."
"ולא איכפת לך אם אני אשאל אותה לאמיתות העניין?!" שאל כריסטופר בחיוך.
היא נאנחה בעייפות ואמרה, "בשמחה, היא מחכה לי ולא נעים לי לעכב אותה, אבל רק תוכל להחזיר לי את הפגיונות?"
כריסטופר העיף בה מבט והגיש לה את הפגיונות. קסנדרה לקחה אותם ועזבה את החדר כששמעה את כריסטופר קורא לה.
היא הסתובבה והוא זרק לעברה שלוש מטבעות זהב. היא הסתכלה על המטבעות והוא אמר, "אולי תמצאי לעצמך איזה משהו נחמד ללבוש חוץ מהתלבושת המשעממת שאת לובשת." והוא המשיך בדרכו משאיר אותה לבד.
קסנדרה הסתכלה על מטבעות הזהב שהיו בידה וחייכה לעצמה, ורצה אל דריינה ובלה שעמדו בקוצר רוח בפתח הארמון.
"אני אלך לחפש לי לחפש עוד כמה דברים, אתן יכולות להסתובב בין הדוכנים," אמרה בלה כשעמדו עם הסלים העמוסים לעייפה בירקות, תבלינים וכמה כלים חדשים למטבח.
קסנדרה ודריינה הנהנו בראשן ופנו לכיוון דוכני התכשיטים.
הן הסתובבו בשקט, כל אחת למחשבתה עד שאמרה דריינה, "אני הולכת לראות כמה דברים, ניפגש עוד כמה דקות?"
קסנדרה הנהנה בראשה ודריינה המשיכה בדרכה משאירה אותה לבדה. קסנדרה נאנחה והסתובבה בין הדוכנים מסתכלת על המרכולות השונות אך לא מצאה משהו שבאמת משך את עיניה.
היא המשיכה עוד קצת כשהבחינה בדריינה משוחחת עם מישהו. היא ניסתה לראות עם מי, אך לא הצליחה כיוון שהגלימה הסתירה את פניו.
דריינה שהבחינה בה, חייכה ונופפה בידיה לעברה. קסנדרה חייכה והתחילה להתקרב שהזר שעמד ליד דריינה הסתלק, משאיר את דריינה לבדה.
"מי זה היה?" שאלה קסנדרה בסקרנות גלויה.
דריינה חייכה ואמרה בביישנות, "בחור שפגשתי."
"מתי?" שאלה קסנדרה בחיוך רחב.
"אני לא זוכרת בדיוק, באחד הפעמים שיצאתי עם בלה לשוק. אלפרד היה כל כך מקסים אליי?"
"אלפרד, יש לו שם לחבר החדש שלך?!"
"הוא לא חבר שלי… אל תגזימי," אמרה דריינה אבל קסנדרה הבחינה בסומק קל שצבע את לחייה.
דריינה שהובכה אמרה לפתע, בתקווה להסיח את דעתה של קסנדרה מהנושא. "הי, תראי את הצעיף הזה," והרימה צעיף מבד שיפון, משי עם הדפס פרחוני בהיר בצבע אדום ובז' בהיר.
קסנדרה שהביטה בצעיף, חייכה בהסכמה. "הוא אכן יפה מאד.. כמה הוא עולה?" שאלה את המוכר.
המוכר הביט בה מעט בחשדנות ואמר, "שתי מטבעות זהב."
"זה יקר," אמרה דריינה.
"כן, זו הסחורה המשובחת ביותר, הובאה מגלורי, הארץ שמאופיינת בזכות בדיה המיוחדים. אני אעשה לך הנחה ואתן לך אותה במטבע זהב אחד וחמישים מטבעות אורניים."
קסנדרה הסתכלה על דריינה, הצעיף מצא חן בעיניה אך לא חשבה שתשתמש בכסף שנתן לה כריסטופר לצעיף אלא תשלח אותו למשפחה.
דריינה שהביטה בחברתה אמרה, "זה צעיף יפה, נכון?"
קסנדרה הנהנה בראשה והניחה את הצעיף בחזרה לשולחן.
"מה את עושה?" שאלה דריינה בזעזוע והרימה את הצעיף בחזרה. "את חייבת לקנות את הצעיף הזה."
קסנדרה הסתכלה על דריינה ואמרה, "אני לא יכולה, אני רוצה להשתמש בכסף שיש לי לשלוח למשפחה שלי."
דריינה הסתכלה על קסנדרה ואמרה, "תקשיבי, קסי, אני מבינה אותך, ואני יודעת שאת דואגת למשפחה שלך, אבל לפחות פעם אחת את מוכנה לדאוג לעצמך?! קסי, המשפחה שלך לא הייתה רוצה בזה הם היו רוצים שתהיי מאושרת."
קסנדרה הביטה בדריינה שהנהנה בראשה ואמרה לבסוף, "אני מצטערת, אני לא יכולה." והיא עזבה את הדוכן.
דריינה הסתכלה על המוכר שנראה מעט מרוגש וחייכה חיוך צופן סוד.
כאשר חזרו לארמון קסנדרה צעדה הישר לחדרה כשפגשה בכריסטופר. הוא הביט בה בחיוך קל ושאל, "אז מה עשית עם הכסף, קנית משהו מעניין?"
קסנדרה הסתכלה עליו ולפתע הרגישה מרוקנת. "לא", אמרה. היא לא רצתה לדבר איתו, לא רצתה לשמוע מאף אחד, היא לא ידעה למה היא מרגישה ככה, אבל באותו רגע היא כעסה על כל העולם. כעסה על העובדה שאין לה הורים, שאין מישהו אחד שידאג למשפחתה, מישהו אחר שייקח את האחריות. מהעובדה שהם עניים, שרוצים להרוג את העם שלה, שהיא זאת שתצטרך להפיל את הממלכה. כל מה שרצתה, אפילו רק לרגע אחד זו להיות נערה נורמאלית, בלי כל הצרות האלה לראשה.
כריסטופר שהבחין במצב רוח הכועס שלה שאל בעדינות, "את בסדר?"
קסנדרה הסתכלה עליו בכעס ואמרה, "לא! אני לא בסדר! די! די כבר עם כל הדאגה המזויפת הזו של כולכם! מה אתם רוצים ממני? מה..אתה יודע מה, אני אפילו לא רוצה לדעת רק תעזבו אותי, תעזבו אותי כי אני לא יכולה יותר."
כריסטופר נסוג אחורה בבהלה, הוא לא ציפה למתקפה הזו. הוא הביט בקסנדרה שדמעות חמות זלגו על לחייה והתקרב לעברה, עוטף אותה בחיבוק חם וחזק. קסנדרה לא התנגדה והחזירה לו חיבוק, אוחזת בו חזק. במשך כמה רגעים הם עמדו חבוקים, נאחזים אחד בשני ולא הבחינו במליסה שנעצה בהם מבט כועס וזועם.