מציאות מדומה 1D – פרק 19

הארי ואני מצאנו בתוך כל הבלאגן את החברה עמדו ליד המטבח וכל הזמן אנשים יצאו ונכנסנו לשם מכמה כניסות וכיוונים. "תודה שנזכרתם להגיע" לואי אמר והם כולם הסתכלו עלינו. "מישהו כאן לא ישן בלילה" אביה אמרה, חייכה והרימה גבה והם כולם צחקו ועשו קולות של אווו. "אתם יכולים להרגע, זה לא קרה… בזכות לואי שלקח לי את הארנק" הארי אמר והסתכל על לואי.. "מי אמר שזה לא היה מכוון…?" הוא מימל בשקט אבל זה היה מספיק חזק כדי שאנחנו נשמע. "לואי??!" הארי התעצבן אבל בדיוק כמונו, הוא לא הצליח להוריד את החיוך מהפנים. "אל תגיד לי לואי! חשבתי שהיה לנו משהו מיוחד!" הוא צעק עליו ואנחנו התפוצצנו מצחוק. כבר התחיל להיות חשוך והיה ממש מסיבה בתוך הבית העצום והרועש הזה, היו כל כך הרבה אנשים שאני בטוחה שלואי לא הכיר חלק מהם.
"היי אני יכול את זה לשנייה?" ליאםנראה מבלובל ממשהו שתפס לו את העיין. הוא סיבב את הראש ואמר למישהי שהחזיקה ביד מגזין שבדיוק הרימה מהרצפה. היא נתנה לו את המגזין והוא התחיל לקרוא והיה קצת מופתע. "מה יש שם ליאם?" שאלתי אותו וכולנו התעניינו. "מה?" הוא היה מרוכז בעיתון ולא הקשיב לי בכלל. "במגזין.. מה רשום שם שעשה אותך כל כך מופתע?" שאלתי שוב וניסיתי לקחת ממנו את העיתון אבל הוא הרחיק את זה ממני ונלחץ. "מה… זה כלום, סתם רכילות רגילה, שום דבר חשוב" הוא נלחץ וראיתי שהוא שיקר כי ליאם שקרן גרוע.
"ליאם את תן לי את" התווכחתי איתו ולקחתי ממנו בכוח את המגזין. 'הארי והטרף החדשה' הכותרת בענק הייתה רשומה על השער. היתה שם תמונה שהייתה כרקע לשער. זאת… אני?! זה הארי ואני?! מתנשקים!? ….. אוי שיט שיט שיט, אני חייבת להרחיק את העיתון מאמא שלי, אסור לה לראות את זה?! "ממתי זה??" שאלתי את עצמי ומהר חיפשתי את התאריך. מאתמול?! העיתון הזה כבר יצא מאתמול?? פאק פאק פאק אסור שיראו את זה, אסור שיראו שזאת אני! מהר דיפדפתי עם העיינים לראות עם השם שלי רשום בכתבה. "ג'סי קריימן?" הייתי מבולבלת שזה בעצם היה השם שכתוב. ברגע שאמרתי את זה ראיתי איך שזאיין נבהל. מי זאת ג'סי קריימן ולמה הכתבים האדיוטים חושבים שהיא זאת שבתמונה.?
"מה זה אלה??" אביה שאלה אותי בלחץ ואף אחד חוץ ממני ומליאם לא הבינו על מה כל העיניין עם הכתבה הזאת. "הארי סטיילס מצא את הטרף התמים החדש שלו ג'סי קריימן, מתברר שהשניים יוצאים כבר כמה ימים. כנראה שחברי הלהקה 1D אוהבים לעשות החלפת זוגות מדי פעם" קראתי מבולבלת מתוך הכתבה. החלפת זוגות?! ג'סי קריימן?! מי זאת בכלל? "מה קורה פה??" שאלתי מבולבלת ואפילו מפוחדת. "שיט שיט שיט…" הארי הלך הלוך ושוב וגירד לעצמו בשיער. "אלה אני נשבע לך לא ידעתי מזה כלום… זאיין זה לא מה שזה נראה, זאת לא ג'סי, אתה יודע שלא הייתי עושה לך את זה" הוא התנצל והיה בלחץ. "הארי אני לא מאשימה אותך, זה לא אשמתך שיש פפראצי בכל מקום, אבל… מה קשור זאין?" שאלתי והסתכלתי על זאיין, כולם שתקו מסביב וזאין היה לחוץ כמו מוות… הוא נראה כל כך מבולבל. "ג'סי היא האחת שסיפרתי לך עליה, הקודמת של זאין. אלה, אתן נראות בדיוק אותו הדבר" אביה אמרה. היא כבר ידעה הכל מההתחלה, היא ידעה שזאין כנראה קצת נמשך אלי בגלל זה, היא ידעה את זה מאז שראתה אותי לראשונה. היא לא הייתה מופתעת לשנייה אחת.
"זאין אני נשבעת שלא ידעתי שזה מה שיקרה, אתה יודע שאתה לא רוצה אותי, יש לך את אביה, אתה פשוט חייב לשכוח ממנה" אמרתי לזאין והנחתי את היד שלי על הכתף שלו. הוא הנהנן מעט, אבל עדיין היה נראה לחוץ יותר ויותר. לא הבנתי מה הסיפור של כולם עם הג'סי הזאת, למזלי היא רשומה במקומי בעיתון. עכשיו אף אחד לא יזהה שזאת אני. הארי התקרב אלי ותפס לי בפנים ונראה מודאג. "אלה אני צריך שתגידי לי שאת סומכת עלי" הוא אמר לי בעדינות ונראה לחוץ כל כך.. למה כולם כל כך לחוצים פה?? למה הארי צריך שאני אגיד את זה… זה לא היה ברור כבר מראש? לא הספקתי עוד להגיב ולעכל את מה שהוא אמר לפני שהרגשתי יד גסה מסובבת אותי בכוח מהכתף.
"תתרחקי לעזאזל מהחבר שלי!!!" שמעתי מישהי צורחת והכל קרה כל כך מהר שלא הספקתי לראות שום דבר וכבר במהרה הרגשתי משהו רטוב נמרח על כל הגוף שלי מהקצבות של השיער, לבטן ויורד לאט עד לרגליים שלי. "ג'סי מה לעזאזל את עושה?!" שמעתי את הקול של הארי צורח מאחורי. הייתי עוד כל כך בהלם. כל השמלה הלבנה שלי הייתה רטובה בנוזל אדום. היא… היא שפכה עלי יין??
עוד הייתי כל כך בשוק שלא הצלחתי לזוז מהמקום שלי. "אלה את בסדר??" הארי שאל אותי בלחץ והתקרב אלי, הוא ניגב לי עם היידים את כל היין מהפנים. הוא ליפף אותי במגבת וחיבק אותי חזק.
הייתי הרבה מעל למבולבלת. "מה את חושבת שאת עושה?! השתגעת או משהו?!" הארי צעק על הדמות שעוד איתי במטושטש ממולי עוד כשחיבק אותי. "תפסיק לעשות את עצמך הארי! אתה יודע שאני החברה שלך!" שמעתי אותה צועקת ועכשיו ראיתי אותה יותר בבירור, היא הייתה כל כך דומה לי. זה היה פשוט מפחיד. החברה של הארי?? היא לא החברה הקודמת של זאיין?? לא הבנתי בכלל מה קורה כאן. "בגדת בי עם הארי?! זה היה הארי שבגללו עזבת בלי אפילו להסביר מה קרה?!" זאיין אמר מבולבל ולחוץ, ואני חושבת שאני כבר לא היחידה שהייתה מבולבלת כאן מבין כולנו.
"זאיין זה לא אני! אני נשבע! ג'סי תפסיקי לעשות רעש סביבך! את יודעת שלא היה ביננו שום דבר!" הארי נראה כבר חסר כוחות. "על מה את מדברת?? למה שהארי יצא איתך כשהוא יוצא איתי?" שאלתי אותה בשקט מבולבלת. "אני באמת לא יודעת! תשאלי את הארי!" היא אמרה ואני פשוט הרמתי את המבט שלי להארי שנראה כל כך מותש. "אלה, אני לא יוצא איתה, את חייבת להאמין לי!" הוא אמר לי בעדינות והיה כל כך לחוץ, אני רוצה להאמין לו, אבל… אם זה נכון, אז למה שהיא תטען שהוא יוצא איתה גם? "אז למה היא מתעקשת שזה לא נכון??" שאלתי מבלובלת עם המגבת עלי, כולי רטובה מהיין, רציתי פשוט לבכות, אבל עצרתי את כל הדמעות שלי.
"ג'סי תפסיקי לספר שקרים! את יודעת שלא יצאנו ואנחנו לא יוצאים! זה שהסוכן שלי ביקש את זה ממני ממש לא אומר שהסכמתי, תפסיקי לנסות לשחד את כולם!" הוא צעק עליה. "מתי תפסיק לשקר לעצמך הארי?!" היא התעצבנה עליו. "ואת… כדאי לך להתחיל להתרחק מהארי שלי.." היא פנתה אלי ברישעות ופנים מאיימות. היא לקחה את התיק שלה והלכה משם. היה שקט, אף אחד לא דיבר, ואפילו המוזיקה כבר לא נשמעה, ישר אחרי המקרה אנשים הבינו שזה טעות להישאר והתחילו במהירות ללכת מהאיזור.
עמדתי שם בלי לזוז מבולבלת. "אלה אני אומר לך. הסוכן שלי ביקש שאני אצא איתה, הוא אמר שזה רק לכמה ימים, אז בהתחלה הסכמתי, אבל אחרי שהבנתי שמדובר בחברה של זאיין הייתי פשוט מבולבל ומיד סירבתי. מעולם לא הייתה לי כוונה לפגוע בזאין. זאין אתה חבר שלי, אתה יודע את זה!" הוא התחיל להגיד לי ואחרי זה פנה לזאין בדאגות. זאין כנראה האמין להארי, אבל עוד היה פגוע מלראות אותה כנראה. אביה לקחה את זאין הצידה והם דיברו. אני עוד קפאתי במקום. "אני כל כך מצטער שלא סיפרתי לך קודם אלה, אני מעולם לא רציתי אותה, רק אותך, אלה רק בבקשה אל תעזבי אותי" הארי ניסה לחבק אותי, אבל זה היה עכשיו הרעיון הכי גרוע בעולם, לא רציתי שהוא יגע בי, או ידבר אלי. לא יכולתי לעשות את זה. "בבקשה אל תיגע בי" אמרתי והסתכלתי על הריצפה. "לא לא לא" הארי מלמל לעצמו בלחץ וגירד בראש. "בבקשה אל תעשי את זה אלה" הארי כבר הבין שאני לא יודעת אם אני מאמינה לו. הורדתי ממני את המגבת והלכתי לפלאפון שלי וחייגתי מיד לדניאל, הייתי חייבת לשמוע קול שמוכר לי. "הלו?" שמעתי את הקול של דניאל ונשמע כאילו הערתי אותה, שכחתי שוב שזה לא אותם שעות… "דניאל, אני בדרך לשדה התעופה, אני באה הביתה, תדאגי שאמא שלי לא תקרא עיתון בימים הקרובים" אמרתי עם קול צרוד, הרגשתי את הדמעות האיטיות שלי יורדות לאט ונחנקות לי בגרון.
"אלה?? את… בוכה? מה קרה??" היא שאלה בלחץ אבל אני ישר הבנתי שאני בוכה וניגבתי מהר את הדמעות. "כלום, אני אספר לך בבית, אני רק רוצה לחזור כבר הביתה" אמרתי והקול שלי נהיה יותר ויותר צרוד מהדמעות האיטיות. "בסדר, תחזרי מהר. תתקשרי אלי כשאת נוחתת!" היא אמרה. ניתקתי וישר הרגשתי מישהי נוגע בי בעדינות בכתף. הסתובבתי וראיתי את הפנים המודאגות של הארי מסתכלות עלי עם העיניים הירוקות הנוצצות שלו. התרחקתי קצת ממנו, לא יכולתי שהוא יגע בי, לא יכולתי להיות קרובה אליו. אני לא מאמינה שהוא לא סיפר לי דבר כזה, הוא כמעט יצא איתה, עוד כשיצא איתי… ידעתי שאני לא יכולה לסמוך עליו עוד לעולם. "אלה אני כל כך מצטער, תני לי רק לקחת אותך הביתה, רק תני לי הזדמנות לדבר על זה" הוא ביקש ממני. וכל מה שאני חשבתי לעצמי זה שאין מצב בעולם. "ולהיות איתך באותה מכונית? אני מעדיפה לעקור את העיינים שלי מהמקום." אמרתי עם קול קשה וצרוד ולא יכולתי להיות יותר בשמלה הרטובה והמסריחה מיין הזאת. הוא היה לחוץ ועצבני, הוא נשף בכוח כמה אנחות. "אלה, אל תעשי את זה, אני–" הוא אמר תוך כדי שסידר לי את השיער אבל אני ישר התרחקתי ממנו, לא יכולתי שהוא נוגע בי ככה. "הארי אל… אל תיגע בי! כל הדבר הזה… מה שזה לא יהיה, מה שלא היה ביננו, נגמר" אמרתי והרגשתי את הדמעות שלי לא נותנות לי לעצור אותם יותר. מיד יצאתי החוצה ותפסתי מונית לשדה התעופה. הלוואי וכבר הייתי בבית, אני רוצה לשכוח את התקופה הזאתי מהחיים שלי כמה שיותר מהר ולא להיזכר בה לעולם.
הגעתי לשדה התעופה והתקרבתי לכיוון מחירת הכרטיסים, כולם הסתכלו עלי, ברור שכולם הסתכלו עלי, הייתי עם עיניים אדומות עוד מהבכי והשמלה הלבנה שלי נצבעה לאדום בגלל היין והשיער שלי היה רטוב ממנו.
"אלה חכי!" שמעתי קול צועק לי. הסתובבתי והייתי מופתעת לראות את הדמות שהייתה מולי.