אפקט הפרפר פרקים 12,13

פרק-12
 את חסרת טקט.״ חייך ניק. ״אני, אז אתה לא אוהב אותי יותר?״ שאלתי מרוגזת. ״אני אוהב אותך כמו שאת!״ חייך ונתן לי נשיקה במצח. ״בחזרה.״ חייכתי. ״את יכולה להגיד משפט שלם בלי בחזרה?״ שאל. ״אני אוהבת אותך!״ אמרתי ונישקתי אותו. ״בחזרה.״ חייך. ״תעזרו לסדר.״ אמר מישהו והתחלתי להרים כיסאות. ״סאם אוהב אותך.״ אמר ניק ״תרד מהנושא עכשיו.״ אמרתי. ״סליחה.״ אמר. ״אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני לא אשמה שהוא אוהב אותי.״ אמרתי. ״את מתכחשת לו בכוונה או שאת באמת לא אוהבת אותו?״ שאל ניק. ״אני אוהבת אותך ניק.״ חייכתי אליו אבל הוא לא נראה מרוצה. ״גם אני אוהב אותך.״ אמר וחיבק אותי. שילבנו ידיים והתקדמנו לבנין, השעה היתה בערך 12:00. ״עוד שעה יש ארוחת צהריים.״ אמר והסתכל בשעונו. ״מי היו השחקנים?״ שאלתי. ״סאם לא היה חלק מ…״ ״את זה כבר כבר הבנתי.״ קטעתי אותו. ״טוב אז, טום היה המפלצת או משהו כזה ולארי היה החייל ודמיטרה היתה הנסיכה.״ אמר ונכנסנו לבנין שהיה מואר וראיתי את הציורים היפים שעליו. בעיקר של צבעים חזקים ובוהקים- אדום, צהוב, זהב וגם חום. בלי שחור ובלי ירוק או כחול, רק אור. ״דמיטרה?״ שם ממש מוזר. ״אין לי מושג למה. זה השם שלה.״ אמר והסתכל עלי. ״ניק, אתה אוהב אותי?״ שאלתי. ״איזה מין שאלה? אני חבר שלך?״ שאל בחזרה. ״כן, אבל…״ נאנחתי. ״אבל זהו!״ ענה והניח יד על כתפי. ״אני לא גבר.״ הזכרתי לו והוא הוריד את היד. הגענו לחדר קטן, ניק פתח את הדלת ונכנסתי ראשונה, כורסא חומה, שולחן כתיבה מעץ ומדף ספרים שעומד ליפול בכל רגע מכמות הספרים שעליו. ״מה זה?״ שאלתי. ״שבי.״ ביקש וסגר את הדלת בנקישה. התיישבתי על הכורסאות והסתכלתי עליו. ״מה קורה?״ שאלתי וחייכתי. ״מושלם.״ חייך בחזרה. ״אני שואל 2 שאלות ואת עונה ואז הפוך.״ קבע. ״אוקיי.״ הסכמתי. ״אחד. את יודעת מה את עושה פה ולמה?״ שאל. ״זה שתי שאלות.״ התחכמתי. ״נווו…״ דחק בי. ״לא ולא.״ עניתי. הוא לא נראה מרוצה ולא נראה שהאמין לי אבל הוא המשיך. ״את יודעת אם טום אוהב אותך?״ שאל. ״מה זה קשור?״ שאלתי רותחת. ״זה שאלה.״ נשאר רגוע. ״אוך, לא. אין לי מושג.״ עניתי ולא שיקרתי, זו היתה האמת. ״תורך. ״אתה יודע מה אתה עושה פה ולמה?״ שאלתי. ״כן, גיליתי בדרך הקשה ולא, אני לא מתכוון להגיד לך.״ אמר. ״אוקיי, שתיים! אתה אוהב אותי או שאתה רוצה פוזות או אני לא יודעת מה?״ שאלתי. הוא חייך והתקרב אלי. התכופף והסתכל לי בעיניים. הוא חייך ומקרוב ראיתי שיש לו גומות חן, קטנות אבל הכי יפות. ״אם לא הייתי אוהב אותך, לא הייתי איתך עכשיו וברור שלא הייתי מנשק אותך לוסי.״ אמר ועיניו החומות הסתכלו עלי וחדרו לעיניים שלי. ״ניק, אתה חמוד.״ חייכתי. ״לא, אני ג׳נטלמן.״ אמר וקם. קמתי גם אני. ״לא תכעס נכון?״ שאלתי. ״לא אכעס אם מה?״ שאל והסתכל עלי בפרצוף לא מבין. ״אם זה!״ אמרתי ונישקתי אותו. זה היה ארוך ואז התנתקנו אחד מהשני. ״את יודעת מה את עושה נכון?״ חייך. ״אולי.״ עניתי ויצאתי מהחדר והוא אחרי. ״משחקת אותה קשה להשגה?״ חייך. ״בכלל לא.״ עניתי והוא הדביק את הליכתי המהירה. ״את רעבה?״ החליף נושא. ״מתה מרעב.״

פרק-13
״טעים.״ אמרתי ואכלתי עוד מהעוף הנהדר שהיה בארוחה, אכלנו בחדר אוכל בבנין. ניק וסאם משני הצדדים שלי וקיילי ליד ניק. ״סאם תעביר לי את הסלט בבקשה.״ זה היה המשפט היחיד שאמרתי לו במשך כל הארוחה. ״אני מרשה לך לדבר איתי.״ אמר כשקם לפנות את צלחתו. לא החזרתי תשובה. לא היה לי מה לענות. ״בואי.״ אמר ניק וקם. ״אני באה.״ עניתי. ״זה כזה נורא מה שעשיתי?״ שאלתי את ניק. ״הסטירה? כן. הנשיקה בלחי? אפילו יותר.״ אמר והכניס את ידיו לכיסים במכנסיו. ״הסטירה הגיעה לו ולא נישקתי אותו בפה!״ הבהרתי לניק. ״זאת בדיוק הנקודה, כשגבר מגן ונוקם במישהו בשביל אישה הוא מצפה לתמורה ונשיקה בלחי זה לא תמורה.״ הסביר ונשען על קיר מחוץ לחדר האוכל. ״רצית שאנשק אותו?״ שאלתי מזועזעת. ״ממש לא, הוא רצה.״ ענה ניק כאילו זה הדבר הכי ברור בעולם. ״אז אני לא מבינה מה הייתי אמורה לעשות.״ אמרתי מיואשת. ״להגיד לו שהוא חונך מדהים אבל את לא רוצה יותר מזה.״ אמר. ״חונך?״ הסתכלתי על ניק במבט בוחן, מה הוא מסתיר? ״מה? אוי, שיט!״ אמר לעצמו ונתן לעצמו מכה בראש. ״אתה מוכן להסביר את עצמך?״ שאלתי. ״כן,פשוט תגידי לו שאת לא אוהבת אותו.״ אמר ונתן לעצמו עוד כמה מכות בראש. ״לא את זה, את ענין החונך!״ התעקשתי. ״ממש לא.״ ענה והתחיל ללכת. ״לאן אתה הולך?״ שאלתי ורצתי אליו. ״לדבר עם מישהו.״ אמר ומיהר את הליכתו. ״עם מי?״ שאלתי ורצתי אליו. ״את חברה שלי אבל לא אשתי, לא ענינך!״ אמר ורץ. לא עקבתי אחריו. נשמתי עמוק והלכתי לשבת מתחת עץ עזוב ליד הגדר שממנה יוצאים החוצה, מחוץ לדבר הלא מוגדר הזה. לרגע חשבתי לנסות לברוח אבל באותו רגע, הפסקתי ושוב הגיע הרגע שבו תאי המוח שלי ׳נהרסים׳ והתחלתי לחשוב. גלגלתי בראשי איך הכל התחיל. סאם אומר שזארה לא קיימת, אני צורחת ובורחת לכביש, אני רואה אבל משהו קורה, היא לא נתקעה בי? או שכן? הספקתי לזוז? היא הספיקה לעצור? הראש שלי מסתובב ואני רואה פנים מטושטשות מופיעות לי מול העיניים. שלי? לא, זאת זארה! אני מחייכת ומנסה לגרום לתמונה להיות חדה וברורה יותר. חזרת! אני צועקת לחלל ריק. זארה לא בדיוק חזרה, התמונה לא שלמה, אני מתאמצת חזק ומנסה שכבר תופיע. נווו, זארה בואי! אני קוראת לה, התמונה היתה ברורה לרגע ואז הרגשתי מכה על גבי. נפלתי קדימה וזארה נעלמה. ״לוסי!!!״ צרח ניק והרים אותי אליו. ״זארה.״ נאנחתי והבנתי שאיבדתי אותה. ״את מפגרת?! רגע אחד אני עוזב אותך ואת נופלת לאשליות?!!!!״ צעק עלי. ״ניק, היא עזבה.״ נחנקתי. ״לוסי! אני אמרתי לה לעזוב!״ ניק המשיך לצעוק ועיניו זזו בטירוף. ״סאאאאאאם!!!!!!!״ צרח. ״ניק! זה אתה!״ הבנתי. ניק העלים אותה? לא! קמתי ממנו אחוזת טירוף והסתכלתי עליו. ״לוסי?״ הסתכל עלי בחשש. ״אתה! אני אהבתי אותה! אני רוצה שתחזור! מה לא ברור?!״ צעקתי עליו. הוא קם לאט וניער את בגדיו מהדשא. ״לא, את לא רוצה.״ הוא ניסה להסביר אבל הייתי מנותקת ממנו ומכולם, רק דבר אחד עניין אותי- זארה.
״לאאא!״ צעקתי עליו, כבר לא ידעתי כלום. ״זארה, ראיתי אותה ואתה, אתה הברחת אותה, למה?״ הסתכלתי עליו מיואשת וחסרת אונים. ״למה?״ שאלתי שוב. ״את לא מבינה עכשיו, אבל תנסי, זה לא טוב לך.״ אמר. סאם הופיע מאחורי ניק והסתכל עלי בלחץ. ״לוסי, היא הופיעה?״ שאל סאם ועיניו נראו שחורות כמעט לגמרי מרוב שהאישונים שלו התרחבו. ״כן, סוף סוף ואתם עוצרים את זה, למה?״ שאלתי והסתכלתי על שניהם, סאם נראה פגוע ודואג וניק, ניק היה רגוע, בטוח בעצמו ולא עבר אפילו רחש של דאגה על פניו. לא אכפת לי, אני רואה אותה עכשיו! התיישבתי על הדשא ועצמתי עיניים. ״לוסי?״ התקרב אלי סאם.״זוז.״אמרתי באיום והוא עצר 5 מטרים ממני. ניק נשאר רחוק. ״זארה.״ לחשתי לאט וברור. ״לוסי, תפסיקי עכשיו.״ נלחץ סאם. לא, רק עם ניק יבקש. אמרתי לעצמי. ״לוסי!״ סאם נשמע מחורפן לגמרי כשאני ממשיכה להעלות בעיני רוחי את זארה. ניק. אמרתי לעצמי. ״לא! תפסיקי!״ צעק סאם וניק עדיין שתק. לא ידעתי מה הוא עושה אבל המשכתי להאמין שגם הוא יבקש. ״לוסי…״ התחנן סאם.