החיים שלי כל יום מחדש :/ פרק שמונה עשרה

-מנקודת המבט של דין-
אני ש ו נ א את אשלי כל כך אבל גם אוהב אותה באותו הזמן זה כל כך מוזר… כשהתחיל השיעור התחלתי לבעוט באשלי בהתחלה בקטנה אבל אחריי ששמתי לב שהיא לא מתייחסת אליי, התחלתי לבעוט בה יותר חזק היא התחננה שאני אפסיק, לא התייחסתי ובעטתי בה יותר חזק עד שהיא צרחה איה ואז המורה אמרה לי לקחת אותה לאחות הרמתי אותה וכשיצאנו מחוץ לכיתה ישר עזבתי אותה והיא נפלה על הרצפה וצעקה ״איה״ אני אמרתי לה ״תפסיקי לבכות על כל דבר!! את שום דבר רק סמרטוט!!״ והלכתי משמה לפחות בזכותה הרווחתי שיעור חופשי ויצאתי מחוץ לבית ספר.
-מנקודת המבט של אשלי-
אחריי שדין עזר לי לקום ויצאנו מהכיתה הוא ישר העיף אותי ממנו על הרצפה וממש כאב לי אבל לא נתתי לו לראות אותי בוכה, הוא צרח עליי והלך משמה.
אחריי שהוא הלך התחלתי לבכות והתחלתי לזחול לאחות, איזה מישהו שם עבר לידי הוא ישר בא אליי ושאל אותי ״את צריכה עזרה?״ אמרתי לו ״כן אתה יכול לעזור לי לקום אני צריכה ללכת לאחות, כואב לי מאוד הרגל נראה לי ששברתי אותה״ הוא בא והרים אותי והתחיל ללכת לכיוון האחות ואמר ״דרך אגב אני איתן״ ״אשלי״ עניתי לו והגענו לאחות אמרתי לו תודה והוא הלך, האחות אמרה לי שיש שבר והתקשרו להורים שלי הם באו ולקחו אותי הביתה, כל הדרך הם שאלו אותי מה קרה אבל עניתי להם שסתם קיבלתי מכה הם לא האמינו אבל הם שתקו, הגענו הביתה הם עזרו לי לעלות לחדר שלי ובשניה שהם עזבו את החדר שלי, לקחתי את הסכין והתחלתי לחתוך את היד לא שמתי לב שהדלת שלי לא סגורה ומישהו נכנס ניסיתי להחביא את הסכין אבל היד שלי הייתה עם מלא דם ראיתי את איתן נכנס לתוך החדר שלי הוא ראה את היד שלי עם מלא דם וסכין ביד שלי הוא לקח מהר את הסכין מהיד שלי והתחלתי לבכות עליו אני לא יודעת כמה זמן….
אחריי שנרגעתי הוא שאל אותי ״למה את חותכת את עצמך?״ סיפרתי לו מה דין עשה לי ולמה אני חותכת ואיך באמת שברתי את הרגל, אחריי שסיפרתי לו כל מה שהוא יכל לומר זה ״וואו טוב עכשיו אני יודע מה הסיפור שלך ויש לך עכשיו ידיד אחד״ כל כך שמחתי ואז שאלתי אותו ״מה אתה עושה פה בכלל?״ הוא ענה ״באתי לראות מה שלום הרגל שדין שבר לך..״ אמרתי לו ״אאה בסדר אבל אתה לא מספר על זה לאף אחד נכון?!״ ״אממ… כן, טוב אני צריך ללכת הביתה ביי נדבר מחר״ הוא אמר לי והלך…