פרק 26:"מי אמר לך שלא נסתדר??"
פרק 26:
(מנקודת מבטו של שלומי)
הלכתי לישון עם חיוך אחרי שדיברתי איתה בתכלס ממתי מישהי גורמת לי פאקינג שלומי כהן לחייך משיחת טלפון מסכנה??! מה היא עושה לי..?
________________________________________________
קמתי בבהלה והבנתי שקמתי באיחר הסתכלתי בשעון והשעה הייתה עשר כבר לא היה לי טעם ללכת לבצפר ושוב חשבתי על כל השיחה שלי עם לינוי חייכתי לעצמי היו לי פרפרים בבטן אאמאלה אני מפחיד את זה עצמי ממתי אני מתאהב במישהי? שלחתי לה הודעה
'בוקר טוב נסיכה בבצפר?'
מבקודת מבטה של נטלי:
התעוררתי באיחור והשעה הייתה כבר 9 ורבע אז אמא אמרה לי להשאר בבית אם אני רוצה והיא יצאה לעבודה אז פשוט נשארתי במיטה וראיתי טלוויזיה ואז קיבלתי הודעה זה היה משלומי חייכתי לעצמי
'בוקר טוב גמלך(: לא בבית ואתה?'
שלומי: 'גמאני נשארתי בבית היום התעוררתי רק עכשיו חח:)'
אני: 'חחח גמאני לפני חצי שעה משו כזה..'
שלומי: 'רוצה נצא לאנשהו היום?'
אני: 'חשבתי ללכת לטיילת קצת '
שלומי:' אני דווקא חשבתי לעשות לך הפתעה'
אני: 'הפתעה?'
שלומי:' כן מוכנה לקחת סיכון ולבוא איתי?'
אני: 'אמ.. אני חושבת שאני יכולה חחח אבל מתי?'
שלומי: 'מבחינתי עכשיו חח סתם מתי שבאלך'
אני: 'אפשר עוד חצי שעה במילא אין לי משהו יותר טוב לעשות עכשיו'
שלומי:'טוב עוד חצי שעה אני אהיה מתחת לבית שלך'
אני:'רגע, חח חשוב מה אני אלבש?'
שלומי:'הכי חשוב שיהיה לך נוח'
התחלתי להתלבש אז שמתי טייץ שחור, נעל ספורט גופייה נופלת ועליונית זה הלבוש שאני הכי אוהבת
עשיתי קוקו גבוה שמתי שרשרת עגילים וטבעת קצת בושם והייתי מוכנה ירדתי למטה לקחתי תפוח ואז קיבלתי הודעה משלומי שהוא מתחת לבית אז לקחתי איתי ארנק טלפון ומפתחות התקשרתי לאמא שלי אמרה לה שיצאתי ושאני לא יודעת מתי אני אחזור(:
הוא התסכל עליי וחייך אני:"חחחח מה אתה מחייך ככה?"
שלומי:"מה התגנדרת ככה? חח"
אני:"אם זה נקרא להתגנדר אני לא יודעת מה יהיה כשאני אלבש חצאית או שמלה חחחח"
שלומי:"את זה אני חייב לראות חחח טוב את באה?" והושיט לי יד העדפתי לוותר על היד הוא התבאס טיפה ואז שאלתי…
אני:"אז לאן הולכים?"
שלומי:"זאת כבר הפתעה.." הוא פתח את הדלת של המונית וראיתי שזה ההנהג של אתמול כנראה נהג פרטי שלו או אנערף הלוואי עליי חשבתי לעצמי הוא אמר לנהג גם "לאותו מקום כמו תמיד.."
הסתכלתי עליו המבט בוחן כזה לא הבנתי.. הוא:"אל תידאגי אני לא יאנוס אותך חחחח"
אני:"חחחחח מה זה כולם מכירים אותך..?"
שלומי:"כבר אמרתי לך מי אני ובדרך כלל אני הולך לאותם מקומות ככה שהאנשים בכל המקומות האללה כאילו גידלו אותי כי מגיל אפס אני בא לכל מקום לפחות פעם בשבוע שבועעים…"
כשהוא אמר את זה הייתה לא הבעה שונה בפנים כאילו לא יודעת כאילו קורה משו אבל הוא לא מספר לא מדבר לא משתף שומדבר זה מתסכל אבל אני עוד אצליח לגלות מה הוא מסתיר שם..
המשכנו לנסוע עוד חצי שעה לפחות את רוב הנסיעה העברנו בשתיקה ואם דיברנו אז רק על דברםי שקשורים לבצפר או לתלמידים וכאלה…
ואז הגענו לחווה , הנהג הושיט לשלומי מצלמה הוא יצא ראשון חיכה שאני אצא סגר תדלת של המונית והתחלנו להתקדם לעבר החווה לא הבנתי מה לו ולחוות? הוא התחיל לומר
"הוא התחיל לומר את בטח לא מבינה מה אנחנו עושים פה אה?"
אני:"אמ… לא ממש.."
שלומי:"אז כמו שלך יש מקום מפלט שזה הים אצלי זה החווה הסוסים, המרות, הכבשים זה מה שעושה לי טוב לעזור להם לטפל בהם ובעיקר לרכב על הסוסים שזה הדבר הכי מדהים שיש.."
אני:"אמ.. אני לא חושבת שזה רעיון טוב חחח אני מתה מפחד מסוסים.."
שלומי:"חבל.. כי היום את הולכת לרכב על אחד ואז את תיראי שבכלס אין מימה לפחד.."
התקדמנו לסוסים והיה שם שניים לאחד קראו בלאק שהוא היה שחור כמו פחם אבל סוס מהמם
ושלני קראו שלג הוא היה לבן לבן לבןןן ושקט כזה בדיוק כמוני..
הוא התחיל לסרק את בלאק ואת את שלג הם היו כלכך רגועים ופתאום גם אותו ראיתי באור אחר המבט בעיניים החומות האלה הצבע דבש הזזה פתאום היה בהם ניצוץ כזה משהו מיוחד לא מבט כזה שאני רואה כל יום אותו מבט שהיה לו אותו אתמול בגג סירקנו אותם בשתיקה…
מבקודת מבטו של שלומי:
הכרתי לה את הסוסים האהובים עליי אלה שאנחנו גדלים ביחד מגיל אאפס והם היחידים שמבינים אותי אולי אני נשמע עכשיו אידיוט או כמו כוסית אבל בתכלס הם היחידים שראו אותי בוכה כשגיליתי א תכל האמת על החיים שלי הם אלה שהיו שם להקשיב לי לסיפורים שלי כמו שאפחד לא הקשיב ולא שמע..
הם אלה שידעו על הפעם הראשונה שלי לפני כולם, הם אלה שעברו איתי הכל בחיים!! ובתכלס פעם ראשונה שאני מביא לפה בחורה סם בטח יהיה בהלם ממני קצת אה ואם לא הזכרתי אז סם הוא האחראי של החווה הזאת הוא כמו סבא בשבילי
אני:"אז את באה?" הושטתי לה תיד בתקווה שהיא ל א תבאס אותי שוב היא נתנה לי בחזרה
נטלי:"יאלה בוא((:" וחיכה אלי
אני:"על איזה את רוצה לרכב?"
נטלי:"על מישהו שקט ורגוע"
אני:"שתיהם כאלה רק תבחרי.."
נטלי:"אז אני רוצה את שלג"
אני:"טוב תרכבי על בלאק רק שתדעי שהוא לא דוהר והיא כן"
נטלי:"חחחחחחח טוב אם אתה אומר" עזרתי לה לעלות על הסוס היא םחדה קצת אבל לא נורא..
התחלנו לרכב בחוה היא כבר לא פחדה ודווקא נהנתה מאוד ואמרה
נטלי:"חחח אתה ממש האביר על הסוס הלבן.."
אני:"את זה את אמרת חחח" מה שהיא עושה לי עם המבט שלה בצבע הים הזה אין דברים כאלה פשוט מאיפה היא באה אחת כזאת אפעם לא הרגשתי כלכך משוחרר עם מישהי למרות שלא סיפרתי לה כלום עדיין ואנילא מתככוון..
נטלי:"אז אתה תמשיך לשתוק?"
אני:"מה זאת אומרת?"
נטלי:"אתה לא מתכוון לשתף אותי בכלום?" שתקתי.. לא ידעתי מה לענות
ואז עברה לי המחשבה שפאק זה היום! היום זה אותו היום שגיליתי את כל האמת על החיים שלי…
עברו כבר שנתיים מאז אבל זה עדיין כואב…
תגובות (7)
א)אני קוראת את הסיפור והוא מדהים!!!
ב)מסכנה…עד כמה זה כאב מאחד עד עשר?
ג)תמשיכי!!!
ד);)
הוא מושלם אני קוראת וגם איך היד. כואבת?
הוא מושלם אני קוראת וגם איך היד. כואבת?
אאוץ… אני שונאת מחטים…
הסיפור שלך מהמממם! הייתי ממליצה להוסיף פסיקים ולעשות פרקים ארוכים יותר… ;-)
תמשיכיי דחווף!
אשמח עם תקראי ותגיבי על הסיפור שלי ׳גורל לא צפוי׳ ❤
אממ.. אופס?
הסיפור שלך ארוך…
רק עכשיו שמתי לב..
O_O
תמשיכיייי מקסים!!
תמשיכייייי