משנה מקום משנה מזל – פרק 8

פרק 8 –
 
"לצאת איתך? לאן? עם מי?״ שאלתי לחוצה. איך הוא מציע לי לצאת על היום הראשון שנפגשנו? ועוד כשיש לו חברה! 
״לא יודע.. חשבתי אולי תרצי ללכת לקנות גלידה או משהו״ אמר וגירד את עורפו. 
״אני…. אני לא יודעת״ אמרתי בקול מהוסס. 
״אין לך מה לדאוג, אני לא אאנוס אותך. סתם חשבתי אולי תרצי חבר שיראה לך את הסביבה. אם את לא רו-״ התחיל אדם לומר אך קטעתי אותו.
״אני אשמח לצאת איתך לסיבוב. אבל בתור חברים״ אמרתי וחייכתי. לא נעים לי לסרב לו. הוא בסך הכול רוצה להראות לי את הסביבה.
״רק חברים״ אמר וראיתי חיוך קל עולה על פניו.
״אממ… מתי ואיפה?״ שאלתי והבטתי סביב. ראיתי את דמותו של כריס מתקדמת לעברנו. שוב המבט הכועס היה פרוס על פניו. למה? 
״היי״ אמר כריס כשהגיע אלינו.
״היי״ אמרנו אני ואדם ביחד. הוא הסתכל עליי וחייך.
״מה הפסדתי?״ שאל כריס ושם את ידו על כתפי. 
״שום דבר, רק שאלתי את אמה איך עבר היום הראשון בבית הספר שלנו״ אדם אמר וחייך חיוך לחוץ. למה הוא לא סיפר לכריס שהוא הציע לי לצאת? טוב נו.
״אדם!״ שמענו את הצפצפה האנושית קוראת בשמו של אדם.
״אני אדבר אתכם אחר כך. ביי אמה. ביי אחי״ אמר אדם במהירות ורץ לעבר הילדה וחיבק אותה.
״מלאני. חברה שלו״ אמר כריס. מסביר את מה שקרה פה עכשיו. 
״איזה נאמנות יש בניהם. ברבי מנשקת אותך וקן מציע לי לצאת״ אמרתי וגיחכתי על הכינוי שנתתי להם.
״כן ה- הציע לך לצאת?!״ צעק כריס כשהבין מה אמרתי.
״כן, אבל הסווה את זה בתור מפגש חברי״ אמרתי וראיתי את פניו של כריס מאדימות מכעס. מה יש לו?
שמעתי את כריס ממלמל משהו. אבל לא כל כך הבנתי מה. 
״מה אמרת?״ שאלתי והתקרבתי אליו מעט.
״שום דבר״ אמר והסתכל על אדם והחברה שלו. שהתנקשו באמצע הרחוב.

*נקודת מבט כריס*
הוא הציע לה לצאת! אדם הציע לאמה לצאת! איך הוא מעז?! 
״בוגד״ מלמלתי לעצמי.
״מה אמרת?״ שאלה אמה והתקרבה אליי מעט.
״שום דבר״ אמרתי והסתכלתי על אדם ומלאני שהתנשקו באמצע הרחוב. בכמה בנות הוא מסוגל לשחק בו זמנית?!
״רוצה ללכת הביתה?״ שאלה אותי אמה והוציאה אותי ממחשבותיי. 
לפתע נזכרתי שלא שאלתי אותה את השאלה החשובה מכל.
״מה ענית לו?" שאלתי. מתפלל בכל ליבי לשמוע 'אמרתי לו שהוא יכול לקפוץ לי'. 
היא לא ענתה. רק המשיכה להביט על אדם ומלאני שעמדו באמצע רחבת בית הספר. 
"אמה?" שאלתי שוב וניערתי את כתפה מעט. 
"מה? הא? כן, מה שאלת?" אמרה ונראתה כאילו הפרעתי לה במחשבות. 
"מה ענית לו?" שאלתי שוב, מנסה להסתיר את הכעס בקולי כמה שרק אפשר. 
"אמרתי לו שכן, למה? זה לא בסדר?" אמרה בתמימות. היא עובדת עליי ?! אני היחידי שרואה שאדם מנסה לגרום לה ליפול בקסם שלו? 
"לא, סתם, רציתי לדעת… מתי אתם נפגשים?" שאלתי והבטתי על האדמה. בועט באבנים שהיו לידיי. 
"הוא לא הספיק להגיד לי, החברה שלו קראה לו" 
כן! החברה שלו! הוא תפוס! תרדי ממנו! הוא לא בשבילך !
"אוקי" אמרתי בפשטות.
"רוצה ללכת הביתה?" שאלתי אחרי כמה שניות של שתיקה בנינו.
"כן, בוא" אמרה ומשכה את ידי. נתתי לה לקחת אותי בשקט, לא אומר מילה. 
"כריס הכל בסדר?" שאלה אמה באמצע הדרך.
"למה שלא יהיה ?" שאלתי, לא מביט בה. לא היה לי חשק להביט בה. כל פעם שהסתכלתי עלייה ראיתי את פניו של אדם.
"לא יודעת, פשוט כל היום היית עם פרצוף כועס וענית לי בקרירות" היא אמרה והיה ניתן להרגיש שהיא מעט פגועה. פאק.
"הכל בסדר?" שאלה שוב והחזיקה את ידי. 
"כ-כן" גמגמתי.
"אמ-"
"כרי-"
אמרנו יחד.
" את קודם" אמרתי עם חיוך. 
"זה בסדר, זה סובל דיחוי, מה אתה רצית להגיד?" שאלה וחייכה אליי. 
אני חייב להגיד לה את זה! 
תאגור אומץ כריס!
"אל תצאי עם אדם"