לרוץ בגשם-פרק אחד

יום ראשון,היום האהוב אלי,התעוררתי וקמתי מיד מהמיטה (מה שלא מאוד אופייני לי…) ורצתי להעיר את שלי החברה הכי טובה שלי שבמקרה גם ישנה איתי בחדר.
״שלי,שלי,קומי״צעקתי לה לתוך האוזן״בסדר בסדר אני קמה,תעשי לי טובה ותנסי לא לקרוע לי את עור התוף בפעם הבאה…״היא אמרה בקול ישנוני והלכה להתלבש״אבל יום ראשון היום…רתנתי לעברה ״ולי לא אכפת.היתי באמצע חלום יפיפה…״קראה לעברי מאחורי דלת המקלחת ״באמת?איזה חלום?״שאלתי בסקרנות ״חלום שבו את לא צועקת עלי בחמש וחצי בבוקר…״אמרה בעיפות ״וואו יש לך דמיון מפותח…״גיחכתי והלכתי לקחת בגדים ״נכון״אמרה שלי ויצאה מהשרותים,נכנסתי ולבשתי את בגדי הבית ספר המכוערים,ואחרי זה שלי ואני יצאנו החוצה,מוכנות לשיעור הראשון…
אוקי אז אני לא אספר מה קרה בבית הספר כי זה משעמם.
בשעה שבע הלכנו לחדר אוכל,לקחנו פסטה והתיישבנו בשולחן שלנו ״הי חברה…״אמרתי וארבעה קולות ענו לי ״הי מיילי…״התחלתי לטרוף את הפסטה ולא הקשבתי לפטפוטים בשולחן,לאחר חמש דקות הכרזתי ״סיימתי!!!״כולם נאנחו ובהו בי יודעים מה היה הצעד הבא שלי״ביי״צעקו עלי בזמן שטסתי החוצה משתוקקת לרוץ שוב בגשם,התמזל מזלי וכמות הגשם היתה מעולה,וגם לא היה קר מידי,פשוט מושלם,אז החלטתי לקחת סיכון וללכת לרוץ ברחוב הימני,הוא די מסוכן אבל כיף לרוץ בו,אין לי שום מוסג למה קוראים לו ׳הרחוב הימני׳ אבל כבר רצתי שם ולא קרא לי כלום…
הכול מושלם נראה ששום דבר לא יכול להשתבש אבל…