כן כן מה ששמעתם!

אולי אתם תחשבו שזה מוזר
ואולי אתם תחשבו שזה מגניב
או אולי בכלל שזה לא תורם בכלום.

אבל אני רוצה לשתף
שלמדתי בבית
מעולם לא הייתי בבית הספר
או בגן.
הייתי פעם במשפחתון..אבל זה לא היה כמו מסגרת לימוד בכלל.
אחי הגדול, היה בגן וגם בבית הספר, עכשיו הוא בחטיבה.
אי זוכרת שהייתי קמה בכל יום בין השעות תשע לעשר בבוקר.
יורדת במהירות דרך הסולם במיטת הקומותים שלי ושל אחי ורצה למטבח.
נושקת לאימי על לחיי ומתיישבת עליה מסתכל מה היא עושה במחשב
לאחר כשעתיים אחרי ארוחת הבוקר וצחוקים עם אימי
הייתי מתלבשת ומתיישבת מול המחשב.
היו ימים שלא הייתי מחליפה בגדים במשך כל היום
פשוט לא יוצאת מהבית
חוץ מלחצר
ונשארת בפיג'מה.
אחי היה מגיע בכל יום מבית הספר היסודי אשר היה במרחק שעה וחצי נסיעה
בשעה אחת וחצי.
הייתי מפנה לו את המחשב ומתיישבת לקרוא את ספרי הארי פוטר.
מתעמקת בהם עד אין סוף
וצוחקת מכל שטות אשר הייתה כתובה
היה נמרח לי חיוך מטופש על הדברים אשר פרד וג'ורג' וויזלי היו אומרים
ואת הצורה המוזרה שבה האגריד דיבר
הייתי שוקעת בכל מילה ומילה.
לאחר מכן, כאשר כאבו לי העניים כבר.
הייתי שמה תא הסיימניה וסוגת את הספר.
מניחה אותו על המיטה ולקחת את הרצועה של הכלבה שלי.
שמה נעלים ויוצאת איתה לטיול ביושב המרוחק שלנו בגליל.
רצה בין הפרחים אשר במטעות וחושבת על הדברים אשר קראתי בספרי הארי פוטר.
מדברת לעצמי
הייתי חייה בתוך בועה
בועה עבה במיוחד
בועה של דמיון ופנטזיה.
אבל זה הוא לא העניין.
אני לא חושבת ששמעת אי פעם על ילדה
שלמדה לקרוא ולכתוב לבד
ואימה רק לימדה אותה את אותיות הא'-ב'.
ילדה שכשניסו לשבת איתה עם עיפרון וחוברת
הדבר אינו עבד מעולם
רק ריבים היו יוצאים מכך
ילדה שהצליחה להשלים פער של חמש שנים במתמטיקה.
ילדה שלומדת מהחיים
ולא לומדת ממחברת וספר
עד
שהיא הגיעה לכתה ה'.
לבית הספר.