מי חשב שאני אתאהב בו..? פרק 18

אחרי הרבה זמן שבכיתי הסכמתי לדבר, "ראיתי את אמא, היא אפילו לא דיברה איתי רק הסתכלה ולא זזה לא דיברה אפילו הסתכלה בעיניים שלי, והיתה לה בטן הריונית, עכשיו אני מבינה אי אפשר לשכוח מילדה קטנה, עכשיו אני מבינה שכל השנים שהיא היתה לצידי זה היה סתם בזמן הכי קשה שהיתי צריכה אותב לידי היא ברחה.." אמרתי וניגבתי את דמעותיי
"די שני, אני כאן בשבילך, אני כאן ועוד הרבה כאן לצידך.." אמר וחיבק אותי
הלכתי לישון עם כל הבכי וכל הכאב ובבוקר כשהתעוררתי אבא והלך לעבודה ואני התקשרתי אל תומר, "אתה יכול לבוא איתי לסיים משהו שהיתי צריכה לסיים ממזמן?" שאלתי
"בטח, 2 דקות אני אצלך" אמר ושמעתי צפצוף של אותו לאחר כמה דקות ונכנסתי למכונית שלו וכל הדרך נשמתי עמוק, ביררתי כל הערב איפה גרה אמא, הבנתי שהיא לא עובדת..
"אני מחכה לך כאן, בהצלחה" אמר ונישק את מצחי
דפקתי בדלת ושמעתי את קולה של אמא לאחר 7 חודשים שלא שמעתי מילה ממנה
"רגע אני באה" אמרה בקול שמח, קול שלא שמעתי הרבה זמן..
היא פתחה את הדלת בחיוך וכשהיא ראתה אותי החיוך ירד לה ולא דיברה מילה והסתכלה על ביטני הגדולה ואני הסתכלתי על הבטן שלה , היא נראת לפחות חודש 5 ,
"אני רק באתי להחזיר משהו ששייך לך, את הצמיד שהבאת לי כשנולדתי, היה חרוט על זה משהו והיום לחריטה הזאת אין משמעות בעיניי, את יכולה לא להכיר בי שאני הבת שלך, את גם לא צריכה להכיר בילד שלי כשיוולד כנכד, אני אחשיב אותל כאמא שלי ולא יתן בחיים לילד שלי להרגיש לבד בעולם כמו שאת עשית, כמו שאת עזבת אותנו כשנכנסתי להריון, כמו שאת עזבת אותנו לטובת מישנו אחר.. כמו שאת המשכת הלאה ועומד להיות לך תינוק, אני מאחלת לך חיים מאושרים ושהתינוק שלך ושהבעל החדש שלך והתינוק שבדרך יוכלו להעניק לך חיים מלאי שמחה ואושר, מצטערת שלא יכלתי להיות הבת המושלמת שרצית תמיד, מצטערת שבזבזתי את זמן 16 שנים של טיפול וגידול שבמקרה הזה לא את דאגת.. אולי את זאת שהענקת לי את החיים אבל גייב ואבא היחדים שידעו להראות לי מה זאת אהבה, אלה שעמדו לצידי בזמנים וברגעים הקשים ולא פחדו מכל מכשול ודרך, אני מאחלת לך שתדעי לחנך את הילד שלך ביושר באושר ובאהבה, הנה יש לך הזדמנות להתחיל את החיים מ0, אני לא שומרת לך טינה וכעס אם זה מה שאת מפחדת, אז אמא הפעם האחרונה שאני אגיד את המילה אמא.. אני נפרדת ממך כאן לתמיד ואומרת לך שלום שלום ולא להתראות,א-מ-א" אמרתי ואמא לא ענתה והחזקתי חזק בביטני, התינוק שוב בןעט חבל שאמא שלי לא יכולה להרגיש, הכאבים מתגברים, הנחתי בידה את הצמיד וחיבקתי אותה חיבוק מהיר בלי שהיא חיבקה והסתובבתי עם כל הכאב ונסעתי.. "ממש כואב לי.." אמרתי בלחש והתאפקתי,
הגעתי הביתה ואבא אמר "איפה היית?"
"סגרתי את העבר שלי ומתחילה את החיים שלי ביחד עם התינוק" אמרתי ואבא חייך ואמר
"מוכנה לצילום של החודש התשיעי?" וכל כך שמחתי ואבא צילם את הבן שלי שוב בפרופיל,
כשהוא סיים לצלם אמרתי "אבא כואב לי, המים ירדו כואב כואב" ואבא שמח והוא וגייב הקפיצו אותי לבית חולים, אחרי 3 שעות מייגעות התינוקת שלי באה לעולם!..
אבא וגייב היו לצידי כל הלידה והתינוקת באה לזרועותי ואבא צילם ואמרתי "תינןקת שלי.. כאן החיים שלי ושלך מתחילים אני מעניקנ לך חיים ואדאג שלא יהיה לך רע בחיים ותמיד אהיה לצידך!" אמרתי ודמעות של אושר ירדו מעיניי
כולם כל החברים והמשפחה באו לבקר אותי וכשהגעתי הביתה פשוט נחתי, עוד חודש אני אעשה לה מסיבה שהיא נולדה כמו בריתה כזאת..
עבר חודש בהם כל החברים המשפחה והמורים באים לבקר אותי, טלפון אחד לא הגיע מאמא שלי..
"את רוצה לשלוח הזמנה לאמא שלך?" שאל אבא
"לא אבא, היא לא רצתה..אם היתי מקשיבה לה ענהאל שלי לא היתה באה לעולם"