טרטרוס – פרק 6

אחרי שארגוס* הסיע אותנו אל ניו – יורק קנינו שלושה כרטיסים לרכבת שנוסעת לקליפורניה, אני יודעת שזה בקצה האחר של ארצות הברית אבל לפי מה שפרסי סיפר לי השאול נמצא בלאס ואגס, ולשם אנחנו צריכים להגיע.
עלינו על הרכבת, הנסיעה הייתה אמורה לקחת שלושה ימים, אבל אי אפשר לדעת כי בכל זמן מפלצת עלולה לתקוף.
עברה שעה, ועוד אחת, ועוד אחת.
" איזה שעמום " אמרתי.
" את מעדיפה שמפלצת תתקוף ? " שאל אדריאן.
" לא אבל למה חייב להיות כל כך משעמם ? " שאלתי.
" תקווי שהמסע ימשיך להיות ככה, כי אם לא יהיו בעיות אז נסיים את המסע הזה מהר יותר" אמרה נטשה.
" מ'שתגידי " אמרתי לה.
היום הראשון עבר, ( בשעמום כמובן מה כבר יכול לקרות ברכבת ? ) היום השני ברכבת הגיע.
היום הלך רגיל עד כמה שאפשר לתאר את מה שקרה בצהריים כרגיל, אני אספר:
אני ונטשה התווכחנו על איזה כלי נשק יותר שימושי, חרב או קשת, רגע היינו עד כדי כך משעממות.
בכל מקרה, פתאום נשמע רעש חזק ולפני שבכלל הספקנו להוציא מילה, אחד קירות המתכת של הקרון נתלש ממקומו, היצור שתלש את הקיר נראה כשילוב של שור ואדם, בקיצור מינוטאור.
כל הנוסעים בקרון צרחו וניסו לברוח, נטשה ( כנראה מתוך רפלקס ) הוציאה את הקשת שלה וירתה חץ אל המינוטאור, מה שרק עצבן אותו יותר, אדריאן שרק נכנס לקרון הרים את חרבו וניסה לתקוף גם הוא את המינוטאור, הוא פספס את המינוטאור והחרב שלו נתקעה באחד המושבים.
אחזתי בשרשרת שלי ואמרתי " קימה ", השרשרת הפכה לחרב, ניסיתי גם אני לתקוף את המינוטאור ולהפתעתי הרבה פגעתי, הוא נאנק ( אם אפשר לקרוא לזה ככה ) מכאב ולבסוף התפורר לאבק צהוב מסריח.
" הילדים האלה הורסים את הרכבת " צערה אישה.
" תתקשרו למשטרה " צעק איש אחד.
" זמן לברוח ? " שאלתי.
" לגמרי " ענה לי אדריאן.
קולן של סירנות משטרה נשמעו ומיד קפצנו מהרכבת והתחלנו לברוח, במזל הצלחנו לברוח ולהסתתר בזמן וכך לא תפסו אותנו.
אחרי הליכה של כמה שעות הגענו לעיר, כבר התחיל להיות מאוחר אז השכרנו חדר באיזו אכסניה, שהגענו לחדר כבר הייתי מותשת מהיום הזה, נשכבתי באחת המיטות, נרדמתי.
– הדמות נכנסה למערה בפחד והלכה בצעדים קטנים.
" חשבתי שאמרתי לך לא לחזור לכאן עד שתתקני את מה שעשית " אמר הקול.
" אני יודעת אדוני אבל אני צריכה לעשות את הע….." אמרה הדמות.
" את לא צריכה לעשות כלום יש לי מישהו אחר שיבצע את המשימה הזאת בינתיים תמשיכי במשימה הרגילה שלך " אמר הקול.-
התעוררתי במיטה שלי בחדר שהשכרנו אדריאן ונטשה לא היו במיטות שלהם ולא הבנתי איפה הם, אחרי כמה דקות שבהן צחצחתי שיניים והחלפתי בגדים נטשה ואדריאן נכנסו לחדר.
" איפה הייתם ? " שאלתי.
" בררנו כמה דברים, עכשיו בואי צריכים להמשיך במסע " אמר אדריאן.
לקחנו את התיקים שלנו ויצאנו מהאכסניה, הלכנו עד שהגענו לאיזה בית קפה כדי לאכול ארוחת בוקר, נכנסנו לבית הקפה הוא היה ריק כמעט לגמרי, תפסנו שולחן והזמנו משהו לאכול, נטשה הזמינה פרוסת עוגה וכוס תה, ואדריאן ואני הזמנו טוסט ושוקו.
לאחר מספר דקות הגיעה מלצרית בעלת שיער שחור ועיניים בצבע כחול כהה והביאה לנו את האוכל, התחלנו לאוכל ולפני שהיא הלכה אני חושבת ששמעתי אותה ממלמלת משהו שנשמע כמו " שינה נעימה ".
פתאום קרה דבר מוזר, חושי התחילו להתערפל ואיבדתי שיווי משקל, הכול התחיל להיות שחור, התעלפתי.
__________________________________________________________________
* בסדרת הספרים פרסי ג'קסון והאולימפיים ארגוס שהוא אחראי האבטחה של המחנה מתואר כאדם בעל שיער בלונדיני שיש לו 100 עיניים תכולות על כל הגוף ( או משהו כזה ).