מי חשב שאני אתאהב בו..? פרק 9

"יודעת מה?חשבתי על זה.. אני מסכימה" אמרתי, אורית הסתכלה עליי בפליאה ועלה על פנייה חיוך ענקי ורחב, "באמת?" שאלה והנהנתי ואמרתי "אבל אחרי שאני אסיים לאכול" אמרתי והוצאתי כריך מהתיק שלי, רוב האנשים שנמצאים לידי בהריון נוגעים בביטני ודואגים לי, אבא בכלל כל שעה מתקשר לבדוק אם אני בסדר, ילדות שרואות אותי ותלמידות בשכבות גבוהות ממני ונמוכות ממני ממש חושבות שזה כיף, "כבר חשבת על מה תדברי?" שאלה אורית והנהנתי בראשי , היא הוסיפה ואמרה "אז יש לך בן או בת?" אמרה וליטפה את ביטני "מה שיבוא יהיה טוב" אמרתי וחייכתי, היא קמה מהספסל וראיתי ילדות מכיתה ז' מסתכלות עליי זה לא נעים להרגיש ככה, כמו קוף שעושים עליו ניסויים! "ילדה" צעק אביתר ורץ אל כיווני, חיבקתי אותו ואמרתי "איך היה בתילאנד התגעגעתי" היום זה היום הראשון ללימודים, אני כיתה יא' ואביתר יב' אייל ליאור אביה ותומר כבר סיימו יב'
"גם אני התגעגעתי, ואי איזה בטן" אמר וליטף את ביטני "כבר לא עולים עליי הבגדים, היום אני ואייל ניסע לקנות" אמרתי וצחקתי, הוא חייך ואמר "מה עם ההצעה של אורית?" שאל והתקדמנו לכיוון השכבה של כיתות ז' משם ה'שליחות' שלי מתחילה.. "הסכמתי ואני הולכת עכשיו לדבר איתם, רוצה להיות איתי?" שאלתי והוא חיבק את כתפיי אורית באה ואמרה "שנתחיל?" ואביתר הלך לכיוון אחר לשכבה שלו ואני עם אורי המשכתי לכיתה שהיא מחנכת, היא כבר לא הרכזת שלי
לקחתי שאיפה ואמרתי 'אני כאן בשביל שהבנות כאן לא יעשו אותה טעות כמוני' ונכנסתי לכיתה המבטים הופנו אליי והיה שקט בכיתה חייכתי ואורית התיישבה בצד של הכיתה ואמרה "שני הכל בסדר" והאמנתי בעצמי..
"אז זה לא בדיוק השיעור שציפיתם לו בתחילת שנה" אמרתי ורציתי להקל על האווירה, ילד אחד שניסה להצחיק אמר "מה זה הבטן הזאת", כל הילדים מהר הסתימו אותו ומפה התחלתי להסביר
סיימתי את השיחה איתם והם היו עם פה פעור, יצאתי מהכיתה ואורית דאגה לי היא כמו אמא שנייה, בחופש היא תמיד היתה נפגשת איתי, והיתה מתקשרת ובודקת מה איתי, שתיתי מהמים ואמרתי "קשה לי טיפה אבל אני בסדר אני מרגישה כמו בשליחות" אואורית חייכה והלכנו לכיון השכבה שלי ונכנסתי לשיעור, למדתי את כל השיעור ושתיתי ואכלתי, תמר כל הזמן נגעה לי בבטן זה מציק טיפה.. "יאו הוא בעט" אמרתי בשקט לתמר והיא צחקה ואמרה "אני רוצה להרגיש" והפריעה לי באמצע השיעור, דמעה של אושר ירדה מעיניי זכיתי להרגיש מה זה להיות אמא, המורה עצר את השיעור ואמר "שני הכל בסדר?" וכל הכיתה הסתכלה עליי, הנהנתי בראשי וניגבתי את הדמעה, הבעיטות הכואבות האלה, לא מרגישים את הכאב מרגישים התרגשות שזה התינוק מרגישים אושר בלב, ניגבתי את הדימעה והמשכתי להקשיב בשיעור, כתבתי את כל החומר ושלחתי לאבא אסמס 'התינוק בועט, אבא זה מרגש כל כך, תודה לך אבא, אני מודה לך כל יום ויום שאתה לצידי' רשמתי ואבא שלח לי הודעה ואמר 'זה מסי של סבא בועט כמו מלך' רשם אבא, זה העלה בי חיוך והשיעור הסתיים והמורה ניגש אליי ואמר "אם את צריכה עזרה בהכל בשיעור תפני אלי אל תתבישי ואני כאן אם את צריכה משהו" אמר וחייכתי ויצאתי מהכיתה, התיישבתי בספסל לבד ודיברתי עם ליאור בלית ברירה "אני בסדר אל תדאג.." אמרתי וניתקתי כי ראיתי קבוצה של בנות ניגשות לידי, אורית עמדה מהצד והסתכלה, הרגשתי טוב עם עצמי..
"כן בננות" אמרתי כשראיתי שהן לא מתקרבות, היה על פניהן מבט בוייש
"אהה שני.. היית הילדה הכי מקובלת בשכבה זה פגע במעמד שלך?" אמרה ילדה אחת והיתי בהלם.. "אממ אין כזה דבר מקובלת לא מקובלת אבל אין ספק שהיו כאלה שהסתכלו על זה בעין רעה והרימו גבה, חברים שלי הטובים עומדים לצידי זה הכי חשוב, אני אומרת עדיף לשתף אאמא, ואם לא אז מישהו אחר שמבין" אמרתי ושוב פעם התינוק בעט, ליטפתי את ביטני ושתיתי מהבקבוק המים הגדול, אני שותה ואוכלת בשביל שתיים, הבנות הלכו ואורית באה לידי ואמרה "הוא בועט?" ונגעה בביטני, "כן תרגישי" אמרתי והנחתי את ידה על המקום שהתינוק בעט, היא צחקה ואמרה "זה מוזר לי את כמו הילדה שלי ואת בהריון" וחיבקה אותי, "אורית הכל מלמעלה זה היה אמור לקרות אני מעניקה חיים בעולם הזה לתינוק מדהים ואת תהיי בשבילו דודה מדהימה" אמרתי וחיבקתי אותה, ראיתי את תמר ליאת ורויטל מגיעות, אורית קמה והבנות התיישבו לידי
כל חודש מאז שידעתי שאני בהריון אבא צילם אותי בפרופיל בקיר, תמונות מתקדמות היום אני מצטלם לחודש השישי , הסתימו הלימודים ויצאתי מהשער ואייל חיבק אותי ואמר "מוכנה לקנות בגד?" שאל ואמרתי "אייל אני ממש עיפה ומותשת בוא נלך אליי ואחרי זה ניסע לקניון" אמרתי והלכנו ברגל טיפה לבית שלי, זה כיף זה משחרר,
הגענו לבית וגייב הכינה לנו ארוחת צהריים, אכלנו ועלינו לישון, נרדמתי ואבא העיר אותי "מתוקה איך היה בלימודים?" שאל וקמתי מהמיטה ומתחתי את ידי ואמרתי "בסדר, תרגיש" אמרתי והתינוק בעט, אייל כבר הלך נראה לי הביתה, אני ישנה הרבה.. "בוטן אתה תותח" אמר אבא ונישק את ראשי וקמנו מהמיטה ואבא צילם את ביטני, עוד תמונה לאוסף
עבר חודשיים ואני חודש שמיני, התחלתי להחסיר טיפה בלימודים כי קשה לי לדבת בכיסא הרבה זמן והכאבים .. "מתוקה את בהריון מתקדם את בטוחה שאת רוצה ללכת ללימודים?" שאל אבא ואני הנהנתי בראשי ואבא אמר "כל דבר את מתקשרת אליי" אמר אבא וליווה אותי לכיתה
התיישבתי בכיתה על הכיסא המיוחד שלי גדול שאני אוכל לשבת בנעח עם ביטני,
עברו להם עוד שבועיים שבאתי ללימודים וניסיתי לא להיעדר, הגיע הבחינת בגרות ובאתי לבית ספר, אני יכולה ללדת כל רגע.. אני בסוף חודש שמיני, הבאתי אוכל ושתייה לבגרות במתמטיקה סיימתי את הבגרות כשכל שנייה פקד אותי צירים מדומים ולא יכלתי להמשיך, הבוחנת באה לידי ואמרה "את עוד מעט מסיימת את הבגרות.. אל תפסיקי חבל" אמרה והמשכתי את הבגרות, יצאתי מהבגרות ואבא חיכה לי בחוץ, "אבא כואב לי" אמרתי ובכיתי באמצע המסדרון,
"איפה כואב לך" אמר אבא ונלחץ והתקשר אל הרופאת ליווי שלי