פאנפיק על משחקי הרעב

בפאנם, מדינה באמריקה, מתקיימים כל שנה בתחילת האביב משחק ענק. משחק הרעב. למשחק נשלחים עשרים וארבעה מיועדים, ילדים שגרים במחוזות המקיפות את עיר הבירה, הקפיטול, בן ובת מכל מחוז להילחם ביניהם עד המוות כזכר למרד שמרדו המחוזות בקפיטול.
פתיחת יום האסיף, היום בו נבחרים המיועדים למשחק ה54 של משחקי הרעב, במחוז ארבע לא הייתה שונה מרוב ימי האסיף- כרגיל נבחרו שני ילדים מסכנים ויחסית עניים, השנה שניהם בני ארבע עשרה, בשם מיי וסאם. כרגיל הייתה פרדה כואבת אך עם ניצוץ של תקווה שאולי הם ינצחו השנה, נסעו כרגיל אל הקפיטול וזכו, כרגיל, להדרכה קפדנית על ידי המדריכים שלהם. כרגיל באימונים בכלי הנשק הם הצטיינו בסכין ובקלשון כמו כל תושבי מחוז ארבע, שפרנסתם היא דייג, וכרגיל הציונים שלהם היו גבוהים, לו 10 ולה 8. אבל לא הכל היה רגיל. מיי הייתה שונה, ולא לטובה. היה למיי מום בלב. הילדה החכמה והמוכשרת עמדה למות בעוד כמה חודשים, והיא לא סיפרה כלום לבני הקפיטול, לא ביקשה שום הקלות.
הם נשלחו לזירה, שהפעם הייתה סלעית ברובה ומלאה מערות מסתור מלבד אזור בוצי מועט ואגם מי מלח עצום. כשעמדו כולם על הלוחות שלהם וחיכו שתפסק הספירה לאחור הבחינה מיי במספר קלשונים קרוב אליה יחד עם תיק וציוד והחלה לתכנן איך להשיג את החפצים ולברוח בלי להירצח על ידי אחד הילדים או לקבל התקף לב. בהישמע הגונג זינקה מיי לקחה את התיק והקלשון ורצה מאחורי ילדים עד שהגיעה מתנשמת ומתנשפת לאחת המערות. את שאר היום העבירה לצפות ולתכנן דרכי שרידה ולנתח את הסביבה. עד עכשיו נהרגו עשרה ילדים, התגבשה חבורה של קרייריסטים, שכללה גם את סאם, המיועד שבא איתה ממחוז ארבע, שהתמקמו בצדו השני של האגם ושאר הילדים התחבאו כמוה. אחרי כל המחשבות היא הגיעה למסקנה קודרת אחת ולאדם אחד שיכול לעזור- סאם.

בחבורת הקרייריסטים סאם הרגיש הכי בטוח. הם היו הקבוצה החזקה ביותר והמצוידת ביותר, והוא לא הקדיש מחשבה לכך שבסוף, אם ירצה לנצח, יצטרך להילחם בהם, סאם לא אהב לחשוב על העתיד, מה שיהיה יהיה, חשב. הוא שוטט עכשיו עם המיועדת ממחוז שתיים ויחד חיפשו קורבנות נוספים, כששמעו קול של קריאת קונכייה, כזה שמגיע כמו ממחוז ארבע, המסמל על תחילת יום העבודה. הנערה הזדקפה בתימהון " המיועד הזה ממש אידיוט או ממש רוצה למות" היא חייכה "בוא נצוד אותו" סאם לא חייך, הוא הכיר את מיי מהגן ומעולם לא חשב שהיא מטומטמת, מוזרה כן, טיפשה ממש לא. הסיפור הזה נשמע חשוד. "תזדרז" אמרה הנערה וגררה אותו לפני שהספיק להגיד לה שעדיף שלא תתקרב למיי. הם התקרבו לאגם, למקום שממנו הגיע הקול ומצאו את מיי יושבת על סלע שליד המים, בידה האחת קונכייה ובשנייה קלשון. היא שלחה במהירות את הקלשון לעבר הנערה ולפני שהיא זזה הקלשון פילח את גופה לשניים. בום, ירה התותח. סאם שלף קלשון גם הוא אך מיי הרימה ידיים בשעשוע להראות שאינה חמושה. "רק רציתי לדבר איתך" אמרה "בלי החברה הטיפשית שהצטרפת אליה, שתהרוג אותך ברגע שלא תביא להם תועלת יותר. יש לך סיכוי גדול יותר עם ברגע ששאר המיועדים ימותו שתברח מהם. ככה יהיה לך יותר סיכוי" סאם נדהם מיכולת ההבחנה הזאת "לבד יהיה לי יותר קל?" היא הנהנה, "קח את זה" אמרה והושיטה תיק "זה יעזור לך לשרוד. ועכשיו תחזור לחבורה שלך לפני שהם יבינו מה קרה" סאם, מבולבל מהנאום, לקח את התיק שנתנה לו והחל ללכת. ביער הוא הציץ בתיק, לראות מה קיבל, וראה שם הרבה אוכל, בקבוק מים, סכין ו-דפים כתובים. הוא נדהם, מיי יצרה דפים מאצות וכתבה עליהם בדיו מוזר הוראות. מוחו החל לעבוד ואז הוא הבין את המשמעות של מה שאמרה מיי, ובעיקר של מה שלא אמרה. הוא הסתובב ורץ חזרה.

היא עמדה במים הרדודים, מחזיקה סכין קצרה לביתור דגים, והמים שסביבה אדומים מדם. לא נראה ששמעה אותו וגם אם כן, היא התעלמה ממנו. היא הרימה שוב את הסכין מעל מפרק כף ידה וחתכה את האזור בתנועה מיומנת. סאם שמע פעם אמירות על כך שמיי חותכת את עצה אך הוא לא האמין לשמועות הללו, עד עכשיו. הילדה הידידותית, העוזרת והחמודה, שלא נראה שסובלת לא הייתה עוד. הילדה שעמדה במים האדומים הייתה ילדה שבורה ומלאת כאב, בלי שום שמחה או רצון לחיות. לפתע החלה מיי לדבר "אבא, אמא, תודה שעזרתם לי ותמכתם בי ועודדתם אותי כשכאב לי. אני אוהבת אתכם, תמיד אוהב אתכם.." דמעות זלגו על לחייה אבל היא המשיכה לחתוך את עצמה עד שלא יכלה לעמוד יותר וקרסה למים. סאם רץ למים וסחב אותה לסלעים הסמוכים, שם שכבה, מתקשה לנשום. "למה עשית את זה מיי? היית יכולה לשרוד את הימים הבאים ולנצח עם מה שתכננת" "מנוחה" היא מלמלה "כואב כל הזמן, רק הים מפיג את הכאב. הים והמוות." הנשימה שלה לא הייתה סדירה "תנצח. שלא יכאב יותר. תחייה, לך לא יכאב" עיניה שסערו כמו הים נרגעו והתבהרו וידיה המגואלות בדם נפלו על ליבה החולה. התותח ירה.
————————————————————————————————————–
במשחי הרעב ה 54 ניצח המיועד ממחוז ארבע. נער שקט יותר ומסוגר יותר משהיה לפני המשחקים. הוא ניצח בזכות כמה דפים מאצות מלאים בתוכניות ואסטרטגיות. הוא התנהג כרגיל אבל נראה שמשהו נשבר בתוכו. לא הרבה דיברו על זה, הרי למי לא הרסו המשחקים את החיים? המנצח, סאם לא נראה שמח על הבית החדש והכסף, ולא היה מוכן לגעת בדבר מכל אלו והמשיך לגור בבית הקטן שליד הים, בעוד שאר משפחתו עברה לבית הגדול. את רוב הזמן בילה בישיבה ליד הים ובהייה באופק. אמרו גם שהוא החל, למרות הניסיוניות הרבים של אמו להפסיק זאת, לחתוך את עצמו בתואנה שזה משחרר את הכאב. יום סערה אחד הוא הלך כרגיל לים, בניגוד לאזהרות כולם, ולא חזר.