החלטתי לכתוב לקטי

כולם מכירים את אנה פרנק ואת סיפורה הכואב מהשואה.
אנה, הייתה ילדה צעירה בזמן המלחמה והיא כתבה יומן. אין להרחיב עליה כי כולם מכירים אותה ואת חייה.
אבל, לכל מי שלא קרא את יומנה של אנה, אנה כתבה בו שהיא מרגישה בודדה, שהיא רוצה חברים. לכן, היא החליטה שהיא תמציא לה חברה שאליה תכתוב את כל מה שקורה לה ביום יום במחבוא שלה, שמה היה קטי.
אני מאוד אוהבת את כתיבתה של אנה, היא השפיעה עליי רבות, לכן, החלטתי שאני כותבת לקטי, חברתה הדמיונית של אנה. קטי מחכה מאוד למכתבים מאנה, היא עוד משתוקקת לשמוע מה קורה עם אנה. ודאי יש לה שאלות אליה, גם אם היא דמיונית. אני מאינה בכל ליבי שלא צריך להשאיר את קטי באוויר, ללא ידיעה מה קרה לאנה ולמשפחתה, לכן אכתוב לה אומנם את יומי, אבל היא לפחות תדע שאנה מאושרת עכשיו, חופשיה למעלה בשמיים, ללא פחד, חשש או עצב שהקיפו אותה בזמן המלחמה הקשה.

******************
קטי היקרה,
אני לא אנה. שמי אור. אני אהיה בת 12 השנה. את בודאי לא מבינה מה קרה לאנה, מדוע היא לא כתבה לך זמן רב כל כך, ולמה אנה לא זאת שכותבת לך עכשיו.
חשוב לי שתדעי, או שאת כבר יודעת, שאנה איננה עוד. הגרמנים מצאו את מקום מחבואה ורצחו את כל בני משפחתה ואותה חוץ מאביה, אך גם הוא נפטר. גם חבריהם שחיו איתה במחבוא הרגו, גם את פיטר, כנראה שאהוב ליבה של אנה. אני לא קרובת משפחה של אנה, אני לא חלק משורשיה, אני ילדה שקראה את יומנה של אנה, שהתפרסם, את סיפור חייה אני מכירה, ועלייך אני יודעת. לאחרונה חשבתי, מה אתך ? מדוע אף אחד לא שואל לשלומך, גם אם את לא קיימת? מדוע לא דואגים לידע אותך על גורלה של אנה, משפחתה וחבריה ? לכן לקחתי על עצמי את האחריות לכתוב לך, לסביר לך, לשכתב את זיכרוניך מאנה, ומכתביה רק דרקי. דרך העולם המודרני שהתפתח, דרך חייה של נערה ממוצאת בעולם טכנולוגי כזה
.
מקווה שהתרשמת ממני,
אור.