את השיר הזה כתבתי לפני חמש שנים, כחשבתי שאין ביכולתי להיות ילדה יותר... מה שלא נכון! שמתי את השיר הזה באתר פה, כי ראיתי המון "סיפורים" עלילדים שרוצים לעזוב את עולמינו, או שכותבים על אהבה נכזבת, או כול דבר שיכול לתת עצב דיכאון מעבר למה שחשבתם.
אבל אתם ילדים!!!!!
אתם עידין קטנים, עם רגליים מקפצות, ושיער יפה, ועיינים בוהקות!
אין לכם מה לבכות~ הדמעות יבואוא אחר כך~ על דברים קשים יותר! :)
אז תהנו!
לעזרה- תפנו אליי ב"צור קשר!"
אסתר :
העשב הגבוהה,
הירוק הבוהק,
הפרח האדום,
עם האבקן הכתום.
רגליים קטנות,
לבוש פצ]ון,
חיוך ענקי,
גומות חן קטנות.
צחוק תמים,
טוהר ואי פחד,
אמונה ושמחה,
משהו מעבר לאהבה.
אהבה טהורה,
של ילד
פתאום בא הבכי,
ואז הכעס,
והעצב,
והכאב.
והילד כבר לא ילד,
לא עוד.
הילד גדל,
הדשא נשכח,
העיינים הפכו לריקות,
הכאב רק גבר,
הפרח כבר נקטף,
הרוח כבר כבתה,
כך גם רוחך!
איפה אתה ילד?
איפה אתה!
תגובות (2)
אסתר את כול כך צודקת במילות השיר במילים בהכול ממש
ונכון ארבה בני נוער חושבים היום לעשים קץ לחיים והם לא מבינים שעוד
כול החיים לפניהם אז למה למהר במחשבות רעות
את כול כך מוכשרת והשיר שלך באמת נכון
רק חבל שהיום ארבה בני נוער לא מבינים את זה
את אישה גדולה נכון
לפי המילים שלך רועים
תודה על השיר היפה הזה
אוהבת שרית
ושבת שלום
שיר יפה (הייתה טעות קטנה בבית השני )
(=