נגד כול הסיכויים פרק ניסיון

כול מי שנסע איתי במרכבה אל עבר
עתידנו, אשר התקצר מאוד,
בפרק זמן קצר
כול שאר האנשים בכירכרה היו בני
עשרים עד עשרים וחמש וכולם היו הרבה יותר גדולים ממני
אך הם לא ידעו זאת מכוון שהגלימה הסתירה את פני
כך שאיש לא היה יכול לדעת את גילי
אני מניחה שלא שמתי לב לזמן שנעסענו עד
שהכירכרה נעצרה כול האנ שים האחרים ירדו אך אני
חיכיתי שכול שאר האנשים ירדו "קדימה, תתחילי לזוז"
אמרה לי ואני ירדתי בשקט ובקלילות
"קדימה, בואי אחרינו" אמר אחר הוא היה בערך
בן עשרים הוא היה גבוה ולעיניו היה גון מעיניין
של ירוק כולם החלו ללכת ואני אחריהם
לא הלכתי מהר אלה בנינוחות, כמו כאשר
מטיילים בים שטוף שמש
אך היום לא היה שימשי כלל הוא היה
סגרירי וקריר, מזג האויר האהוב עליי
מולנו הופיע בית קטן אפשר נראה
כמו כול משרד של מפקד צבאי
לפני שנכנסתי בעיקבות האנשים עצרתי
להסתכל על האנשים כולם היו כבויים
ואפילו טיפת התקווה הקטנה ביותר לא נראתה בפניהם
"תגידו מה עשיתם לאנשים שם?" שאלתי כאשר נכנסתי
אל תוך המשרד "לא אנחנו עשינו, יקירתי אלה המלחמה"
אמר המפקד "בגלל זה אנחנו זקוקים לך" אמר לי
"תשבי בבקשה" אמר לי "ואם תואילי בטובך להוריד
את הגלימה שלך" אמר לי וכאשר לא הורדתי
הוסיף ואמר "הם אנשים מובחרים הם לא יספרו דבר"
אמר לי , הורדתי את הגלימה וכולם נראו מופתעים
חוץ מאשר המפקד, יכולתי לדעת מדוע הם מופתעים
מכוון שלא ציפו לראות נערה בת 14
"עכשיו, מה אתה רוצה ממני?" שאלתי אותו
"אני רוצה שתעזרי לנו לנצח את המלחמה הזאת"