חופשיה פרק 7 חלק א'

*נקודת מבט ריינה*

אתמול היה יום קשה. חשבתי שאיבדתי את ריאן אבל הוא חזר. אני לא מבינה איך זה אפשרי אבל זה לא משנה לי הוא חזר.
ריאן שוכב לידי ישן. עבר עליו יום קשה מגיע לו לישון. אני נשכבת לצידו ובוהה בו, הוא היה יפה שאני בטוחה שכל בת בכפר ניסתה למשוך את צומת ליבו. אני… טוב אני לא מבינה למה הוא בחר בי הרי אני לא כל כך יפה ראיתי נערות יפות ממני.
"ריינה על מה את חושבת?" שמעתי את ריאן שואל אותי מנומנם. "מי אמר שאני חושבת?" ניסיתי להתחמק. "את תמיד בוהה במשהו שאת חושבת" הסמקתי. "אני סתם חושבת על כל מיני דברים" אמרתי לא מרחיבה. "אם כך אולי תחשבי כשאת מחבקת אותי?" אמר בעיניים עצמות מושיט לי את ידיו. צחקתי מושיטה לו את ידי כשהוא מושך אותי ומחבק אותי.
"את יודעת אני לא יודע הרבה עליך" לבי דפק חזק,אני לא מספרת לאנשים עלי לי היחידה שיודעת הכל עלי.
"כמו מה?" שאלתי אותו בתקווה שלא ישאל משהו מוגזם. "מאיפה את? מי הם ההורים שלך?" נשמתי נשימה עמוקה. אני יצטרך לספר לו מתישהו. "אני נולדתי בכפר אחד אני לא זוכרת את שמו" עצרתי לשניה והמשכתי "הורי מתו כשחיילים שרפו את הכפר" לא הוספתי יותר מזה. "טוב זה לא נותן לי הבה מידע אבל בסדר" ריאן אמר כשהוא צוחק. "מה אתה רוצה שאני עוד יגיד? אני לא אוהבת לדבר על העבר" אמרתי מעוצבנת. "סליחה לא ידעתי." אמר וניראה על פניו שהוא אכן מצטער.
"שנקום?" שאל אותי. "כן" אמרתי והתיישבתי נותנת למחשבות לצוף בראשי.
עבר זמן מה עד ששמעתי צעקות. "ריינה המורדים כאן!" צעק לי ריאן בהתרגשות. הבטתי סביב אני רואה את המורדים נלחמים בחיליים. הם לא היו הרבה אבל הם היו מוכרים. "ריינה" צעדה לעברי דמות מוכרת. "אד" לחשתי "מה אתה עושה פה?!" צעקתי עליו "לי ביקשה ממני לחפש אותך" אמר לי משחרר את החבלים שקשרו את ידי. לפתע הרגשתי חופשיה. "ריאן בוא אני יוציא אותך מכאן!" אמרתי מתחילה להוריד את החבלים של ידיו "עיצרו אותם תהרגו את כולם חוץ מאת הילד הילדה לא חשובה!" שמעתי את המפקד צועק נבהלתי מתחילה למהר עם החבלים של ריאן "ריינה תברחי הם יהרגו אותך!" צעק לי ריאן "לא לא אני לא עוזבת בלעדיך!!" צעקתי. אד בא וניגש אלי "הוא צודק ריינה הם לא יהרגו אותו אנחנו נשחרר אותו אבל עכשיו צריך לזוז!" אמר לוקח אותי בכח שאני בוכה ומנסה להתנגד.

*נקודת מבט אד*

הקמנו מחנה והדלקנו מדורה קטנה ביער. ריינה סירבה לדבר עם כלום אפילו עם לי.
החלטתי לגשת אליה ולנסות לדבר איתה. "ריינה בבקשה דברי איתי" אמרתי לה מתיישב לידה.
"היינו יכולים להציל אותו" אמרה מתייפחת "אנחנו נציל אותו" אמרתי לה כשאני יודע שאני משקר.אי אפשר להציל אותו כבר זה אבוד הם לוקחים אותו "לשליט".
"אל תשקר לי אד" אמרה לי בכעס. כשהיא קראה לי בשמי ידעתי שאני צריך לספר לה.
"ריינה יש משהו שאני צריך לספר לך" אמרתי מנסה למצוא מילים לסיפור. "מה אתה צריך לספר לי?"