עכשיו שלום

אף אחד בתחילת המאה ה-21, לא שיער לעצמו שדווקא פיתוחים טכנולוגיים והתקדמות תרבותית תהיה לאסון הגדול ביותר של האנושות.

בעשור השני יהודי קולמביאני שעובד בחוות מריחואנה גילה חיידק אשר בעזרתו ניתן לרפא מחלות סופניות כגון סרטן ואיידס. חבורת מדענים ישראלים, בעזרת אותו חיידק, הצליחה לשפר וליצור נסיוב אשר בעזרת צירופו למוח האנושי ניתן לפתור פעולות מתמטיות סופר קשות ואף לחישוב מרחק מדויק במאיות שנייה. באותן שנים, האייתולה חומייני וחסן נסראללה יצאו מהארון כזוג ושיחררו את האגרסיות המוסלמיות ששררו בתוכם. זה זיעזע את האסלאם כולו ובעקבות האירוע התגלגל העולם לתוך בועה של שלום, למנהיגי העולם לא נותרה ברירה אלא לבטל את המדינות ולכונן רשות אנושית גלובלית אחת. בעולם ללא מלחמות וללא מחלות, אנו נמצאים כעת.

מכלול הנסיבות הזה כמובן, נתן לבני האדם הסקה אוטומטית שמצבם יהיה טוב יותר. מבחינה ביטחונית כלכלית ובעיקר חברתית. אך זה לא ארך זמן רב.
אי תחושת השייכות של בני האדם, בעקבות אי קיום המדינות והלאומים – יצר מצב בו ההזדהות היחידה שנותרה להם היא כבני אדם, אל מול בעלי החיים. בסקר שנערך על ידי הניו יורק טיימס נמצא כי 40% מתושבי אמריקה הצפונית מתעללים בחיות, 'על מנת להוכיח את עליונתם הגזעית'. כמו כן, חוסר המלחמות וארגוני הטרור סתם וערער על תחושות הסדיזם המפמפמות בתוככי הביולוגיה הגנטית של האדם. לא לקח זמן רב עד אשר הוקמו מסדרים מסתוריים אשר היו הרחק מעיניהם של אנשי הממשל הגלובלי. מטרתם – השמדת בעלי החיים, בטענה לשימוש בשטח מיותר וצבירת כמויות אוכל אינסופיות אשר יוצבו במתקן קירור אדיר מימדים בחיפה. לא רק זה, אלא שבעקבות החידושים הרפואיים הרבים, כעת תחולתם הממוצעת של ההומו ספיאנס הגיע עד ל-150, ו-200. מצב זה גרם ללא מעט בכירים לטעון כי יש לבצע מספר תהליכים כירוגים וכואבים, אך הכרחיים – והציעו שני אפשרויות – להגביל את התחולה במוות מהיר ופשוט. כל אדם שיגיע לגיל 50 פשוט יומת. כי גם ככה אתה מתחיל להיות מכוער וחלש פיזית נפשית ואף שכלית. או – להגביל את הילודה.

זה מביא את סיפורנו אל נדב לוי, שבלילה אחד באפריל 2046 יצא כהרגלו לפאב היומי, באותן ימים פיגועים היו עניין שבשגרה, חלקם בעקבות עניין אידיאלי אך רובם בעקבות הריקנות אשר כירסמה בליבם של בני האדם. נדב זיהה בקלות את המחבל, שזיעה כיסתה את כל פניו וקוטר מותניו היה הרחק מלהיות מתאים לגודל גופו הכללי. כמובן הדבר הראשון שנדב חשב היה להזעיק את המשטרה הגלובאלית, או לעורר את תשומת לבם של התושבים הקרובים. הוא חשב על התהילה שיקבל, על ההוקרה, אבל אז הוא נזכר במתריאי הפיגועים הממוצעים. אנשים פשוטים עובדי כפיים, שמקבלים ראיון אחד בערוץ 2 ואז זהו, כלום. ואז חשב לעצמו על האפשרות השנייה, 'לכמה בני אדם יוצא לראות פיגוע?', לראות את האיברים חסוכי הדם מתעופפים מחוץ למעגל העשן, את זרמי הדם מתמלאים ומתמלאים אל עבר כל הרחוב, לראות חיים של עשרות אנשים נגמרים. להתריע על פיגוע זה נחמד, אבל לצפות בפיגוע זה כבר משהו אלוהי, מעורר יריעה.

רגע לפני שהתעשת, בום, איברים חסוכי דם מתעופפים מחוץ למעגל העשן של הפיצוץ, זרמי דם ממלאים לכל אורך ורוחב הרחוב, לראות מחשבות ומעשים של עשרות אנשים נגמרים. מבטו התיישר אל עבר מראה מדהים אחד. אישה ותינוק לצידה, כשהתקרב אל מעבר לעשן, שם לב שחבל הטבור של היצור הקטן עוד לא נחתכה. והזדעזע למחשבה ולמראה, היא ילדה אותו כרגע. אדם שנולד מתוך הדם, אשכרה. הוא הרים את היצור בזרעותיו, הכחול שנראה כמו צפלון חייתי יותר מאשר אדם. החזיק אותו בשני כפות ידיו, בעודו מדלג אל מעל לגופות הזועקות לעזרה, דורך על איברים שעד לא מזמן היו קיימים, יוצא מבעד לעשן האפוף שנראה שצמרתו גדלה עד לגיהנום, כשלתינוק כבר התאדו רוב העצמות – חשב לעצמו על עצמות. שזה הדבר היחיד שמבצע משהו, שלא זקוק לא לדלק, מנוע, שמן או מצב צבירה אחר פרי הטבע. שפשוט נותנים להן הוראות, והן זזות. כורח היכולת שלהם לבצע זאת היא הקיום, פשוט כך. זה משהו בלתי ניתן להסבר רציונלי מכיוון שזה מעבר ליכולת ההבנה האנושית. וחשב לעצמו שאין מחשבה מתאימה מזה לעכשיו, נאנח על ברכיו ובוכה עם היצור המוזר שנראה עתה כמו עכבר בזרעותיו. בלי מילים, בלי שיר מרגש, הנוכחים ידעו, הוא ידע, את מה שכולם הרגישו.

עכשיו,
שלום, אבל
שלום אמיתי