במבט אחד – פרק 4

נקודת מבט של שון:
התנשפתי והתנשמתי בלחץ.לא האמנתי שאדם הדפוק הזה,שכל הבנות מתלהבות ממנו,הציע לאיזבל לצאת איתו.הוא לא יכל למצוא מישהי אחרת להתעלק עליה??דווקא את איזבל הוא היה חייב לבחור??אוף,איך יכול להיות שלבחור הזה יש יותר אומץ ממני להציע לעיניים התכולות שלה לצאת איתו??אני כל כך דפוק.נו,באמת,איך יכולתי לחשוב שהיא תגיד כן לבחור כמוני??הרי מול אדם הזה אני עלוב.היא בעצמה סיפרה לי שהיא מאוהבת בו מרחוק כבר 5 שנים.איך יכולתי לחשוב שתוך שבועיים תמימים אני אהיה מושא אהבתה?דפוק שכמותי.
לאחר שעתיים משעממות שבהן הייתי שרוי בלחץ אטומי,נשמע הצלצול להפסקה.קפצתי ממקומי במהירות,נחוש לתפוס את אדם האידיוט הזה,לערוך איתו 'שיחה' קטנה.איזבל קראה לי אבל לא שמעתי.אני חייב למנוע מאדם לצאת איתה,אחרת הכל ייהרס.הוא יתפוס את מקומי ואני לאט לאט אשכח מעיניה התכולות.
כשעיני קלטו את השחצן הזה משוויץ בפני חברי על אחד ממעלליו,רגלי נשאו אותי בביטחון אליו.מבלי להסתכל בכלל תפסתי את צווארן חולצתו ומשכתי אותו החוצה בעודי אומר:"אנחנו צריכים לדבר."
לבסוף שיחררתי את המקק הקטן מאחורי אולם הספורט.אף אחד לא בא לפה וטוב שכך.מי צריך את הכאב ראש הזה שנקרא תלמידים חטטנייים??
"אחי!הרסת לי את החולצה!"זעק אדם בעודו מסדר את חולצתו בתנועות דרמטיות.חתיכת דרמה קווין ממין זכר.
התחלתי להלך במעגל,מנסה להרגיע את עצמי כשכפות ידיי צמודות אחת לשניה כשמדי פעם אני מלמל משהו לא ברור.בעצם זמזמתי את השיר היחיד שמצליח להרגיע אותי:Somewhere over the rainbow.אדם הסתכל עלי במבט מבולבל,לא מבין מה הולך פה.
"אתה הצעת לאיזבל לצאת איתך?"שאלתי לבסוף,מתעלם ממבטו התמוהה של אדם.
"איזו איזבל?אה…כן,חתיכת כוסית תפסתי,נכון,אחי?"התמלאתי זעם למשמע דבריו של אדם.איך האידיוט הזה מעיז לקרוא לאיזבל,לאיזבל שלי,'כוסית'?!מה,היא חפץ שלו??אלוהים,תן לי את הכוחות לא לרסק לו את המוח….
"אחי,אתה בסדר?כי נראה לי אני אלרגי למשוגעים.מתחיל לגרד לי כל הגוף…"מלמל אדם בזמן שזמזמתי במהירות והתהלכתי במעגלים.הייתי כל כך מעוצבן על הילד כאפות הזה!הוא חושב שהעולם שייך לו!אין,אני חייב להראות לו מי שולט פה.
בהחלטה פזיזה לחלוטין תפסתי את צווארון חולצתו והדבקתי אותו לקיר,הרמתי אותו בזעם,מת להחטיף לו מכות ולסדר מחדש את פני הדוגמן שלו.אדם שקשק מפחד,מופתע עד כאב למעשיי.
"א…אחי,מה אתה עושה?"גמגם בלחץ.
"קודם כל,בחיים אל תקרא לי אחי.אני לא אחד מהחברים הפתטיים שלך שמצייתים לכל שטות שאתה מוציא מהפה שלך.שנית,אני מציע לך לבטל את הדייט עם איזבל אחרת סופך יהיה רע ומר.היא לא מגיעה לך,נשמה טובה כמוה בחיים לא תוכל להיות עם מעפן כמוך."אמרתי בטון מסוכן ומאיים.
"אתה מקנא?"שאל בשובבות,מתעלם מהמצב שבו הוא נמצא.
"בוודאי שאני מקנא!אני אוהב אותה,יצור!אתה חושב שזה כיף לי לשמוע שהצעת לה לצאת איתך??"כמעט צרחת עליו אבל התאפקתי.מה איזבל תחשוב כשהיא תשמע על זה??
"טוב,טוב,מצטער.אבל אני לא מבטל את ההצעה שלי אליה."שילב את ידיו על חזהו.מופתע מדבריו,שיחררתי אותו והוא נפל בחבטה על הרצפה.הוא נשאר שם,מגחך לעצמו על כך שהצליח לגרום לי לשחרר אותו.
"תגיד,אתה דפוק או שאתה סתם עושה את עצמך?"זה היה הדבר היחיד שיכולתי לומר,עד כדי כך הייתי מופתע.בדרך כלל הייתי יוצא עליו אבל תמונה מפחידה של שניהם כזוג צפה ועלתה בראשי.
"אני לא מבטל את הצעה שלי.תחשוב על זה,היא תהיה שבורה אחרי שאומר לה שאני לא רוצה לצאת איתה.הרי בחור כמוני,כזה מקובל ושווה,וודאי גרם לה לצפות בקוצר רוח לדייט הזה.אתה לא רוצה שהיא תבכה בגללי,נכון?"אומנם שנאתי את הבחור הזה אבל,לצערי, היה משהו בדבריו.הרי מהיכרותי עם איזבל,היא בחורה דיי רגישה.היא בוודאי עצובה כשאדם יבטל את הדייט ואחד הדברים שאני הכי לא רוצה לראות זה את עיניה הכחולות דומעות.
"טוב,אל תבטל את הדייט אבל יש לי כמה כללים."אמרתי ,מתעצבן כל פעם מחדש על מה שאני אומר.זה כאילו אני נותן לו להיות רשות להיות איתה.שמוק כמוהו לא ראוי לה.
"כלל ראשון:אתה לא מנשק אותה.בשום פנים ואופן שפתי הדג שלך לא נוגעות בה,לא משנה מה.אם אני שומע שהתנשקתם אתה תתכונן לעוף מפה כמו טיל.
"כלל שני:אין,תקשיב לי טוב טוב,א י ן דייט שני.
"כלל שלישי:תרחק ממנה אבל באופן שלא יעליב אותה.אל תהיה קרוב אבל גם לא רחוק.אני לא רוצה לשמוע שחיבקת אותה ונצמדת אליה.
"כלל רביעי ואחרון:תהיה ג'נטלמן."סיימתי את דבריי והלכתי משם,נותן לאדם לעכל את המידע שמסרתי לו.
לאחר השיחה עם המפגר הזה החלטתי שאני מבריז.אני לא רוצה לשמוע את אהבתי היחידה מתלהבת משנאתי האומנם לא יחידה אבל העיקרית.זה יותר מדי כאב לי.במיוחד בלב.אויש,איזבל שלי….איזבל….מתי תשימי לב שאת היחידה שמחזיקה בלבי??מתי תשימי לב שאני אוהב אותך,רוצה אותך,מת לגעת בך??מתי?
נקודת מבט של איזבל:
כל היום לא ראיתי את שון.דאגתי לו.הוא ברח אחרי השעתיים השניות ומאז לא ראיתי אותו.אוף,אני צריכה להגיד לו שאני חושבת שאני מתחרטת על ההסכמה שלי להצעתו של אדם.לא העזתי להודות בזה בפניו אבל הסכמתי להצעתו של אדם רק כדי שהוא יקנא.אני יודעת,אני יודעת,זה נורא ואפילו איום אבל…אני נואשת.אני חייבת להעיר אותו.להראות לו שגם אני פה.אבל שלא תבינו אותי לא נכון,אני לא מאוהבת בו או משהו אבל…הייתי רוצה שהוא יסתכל עלי בתור יותר מידידה שכיף לבלות איתה.בסה'כ מה שאני רצה זה תשומת לב מהבחור היחיד שבאמת מדבר איתי.אוף,אני כל כך מפגרת.זה כל כך לא מתאים לי,כל ההתנהגות הזו.למה הבחור הזה,דווקא הבחור הזה,גורם לי להרגיש דברים שאני מעולם לא הרגשתי.הרי כבר 5 שנים שאני מאוהבת באדם.אני אמורה להרגיש אליו את כל הפרפרים האלה.אבל…משום מה,כשאדם אמר לי שהוא רוצה לצאת איתי לא עלו בי אותן רגשות נעימים כששון היה מדבר איתי.אחר כך,כששון בא אלי בכזאת התרגשות וסיפר לי שהוא רוצה להיבחן לנבחרת כדורסל,רק אז הרגשתי שאני עולה וצפה מהרצפה,רק בגלל שעיניו הירוקות כאיזמרגד נצצו בהתרגשות.מה קורה פה??מה הולך פה??אני אמורה לאהוב את אדם.האהבה שלי לאדם היא מוכרת וישנה אבל…הרגשות שעולים בי כשאני רואה את שון הם שונים.מיוחדים.די כבר,איזבל.הרי הוא בכלל לא חושב עלייך בצורה הזו.אתם ידידים ותו לא.