החיים שלי כל יום מחדש :/ פרק תשיעי תקראוווו

-מנקודת המבט של אופיר-
כשהגענו לפארק היא פשוט רצה מאיתנו, יואב ואורי רצו לרוץ אחריה אבל אמרתי להם ״עזבו היא צריכה את המרחק שלה״ מה אני עושה עכשיו שהיא יודעת, אמא שלי בטח ראתה אותה כשהיא פתחה לה את הדלת, ועכשיו כשהיא תראה אותי את יואב ואורי ביחד יוצאים מהרכב מה היא תחשוב. הגענו שלושתינו ביחד לבית חנינו וראינו את אבא ואת אמא מחכים לנו מחוץ לבית ואמא התחילה להגיד ״כשפתחתי את הדלת נחשו את מי ראיתי?! מישהו יודע את מי?! אף אחד לא ענה אז היא המשיכה את אחותכם מה היא עשתה פה?! ואופיר למה היא דווקא באה אליך?״ התחלתי לענות לה ״היא בא אליי כי אנחנו לומדים באותה כיתה ואנחנו ידידים ממש טובים היא לא ידעה עד היום שהיא אחותי אבל סיפרתי לה, אני מצטער….״ ופתאום איכשהו אמא שלי, נראה לי לפחות שהיא הרגישה קלה ואז היא אמרה: ״טוב אם היא כבר יודעת עליי ועליכם ויודעת למה מסרתי אותה אז באו נעשה אם זה משהו מעניין….״ היא אמרה את זה והתחלתי לפחד על אשלי
-מנקודת המבט של אשלי-
רצתי כנראה ממש המון כי הגעתי לחוף הים שזה בערך חצי שעה נסיעה מהבית שלי, התיישבתי שמה והסתכלתי על הנייד כבר היה שתי עשרה בלילה היו לי עשר שיחות שלא נענו מדילן, עשרים שיחות מההורים שלי, ועוד איזה חמש ממורן והמון אסמאסים ופתאום הרגשתי שאני נרדמת, נרדמתי בחוף הים והתעוררתי בבית שלי לא הבנתי איך הגעתי לביתה הייתי בחוף הים ופתאום אני בבית שלי. ראיתי שכבר אחד בצהריים דילן עדיין בלימודים אז אני לבד ואז נזכרתי במה שאופיר סיפר לי אתמול ולא ידעתי מה לעשות… אחריי איזה שעה דילן נכנס הביתה ושאלתי אותו ״איך הגעתי הביתה?״ הוא ענה לי ״איזה איש אחד על חליפה ענקית הביא אותך ישנה לפה פשוט לקחתי אותך ממנו והשכבתי אותך לישון״ ״אאה אוקי״ עניתי לו ואז נזכרתי במה שאופיר אמר שמישהו מסתכל עליי אם אני בסדר. ישר התקשרתי לדניאל הוא ענה לי והתחלתי לדבר איתו והוא אמר לי שהוא רוצה להפגש איתי ומשהו בקול שלו נשמע לי רציני, אז הוא אמר לי שהוא מחוץ לבית שלי, יצאתי אליו ראיתי אותו עומד שמה ניגשתי אליו והוא אמר לי ״אנחנו צריכים להיפרד זה לא את אני פשוט כבר לא אוהב אותך יותר״ הרגשתי איך הלב שלי מתנפץ לרסיסים פשוט התחלתי לבכות ורצתי משמה לא יודעת לאן התיישבתי על איזה ספסל בשכונה לא מוכרת לי והתחלתי לבכות פתאום אני מרגישה יד נוגעת בי אני מסתובבת ואני רואה את…