סיגריה אחרונה- פרק 4

שתי דמעות קטנות יצאו לי מהעיניים. ניגבתי אותם מהר. אני שונאת לבכות- זה מראה על חולשה, קושי, כאב. אני רוצה להראות שאני ילדה חזקה שעומדת בהכל, ולא בוכה. בשביל לבכות בכלל? סתם דמעות מלוחות, זה אפילו לא עוזר לי.
יצאתי מהשירותים בכעס על עצמי וניגשתי ישר לחצר. לפי המערכת עכשיו זה ההפסקה הארוכה, בית הספר הזה מלא בהפסקות. מתי הם בכלל לומדים? אני לא מוצאת את המקום שלי פה.. קשה לי, בודד לי. ישבתי לי מתחת לאחד העצים והוצאתי סיגריה מהתיק. הוצאתי את המצית. שוב הטעם הזה, האפלוליות שבמוח, ערפל וריח הסיגריות שמציף אותי פתאום, התגעגעתי לזה.
" היי " ראיתי את איתן צועק לי במרחק של שלושה מטרים ממני. הוא התקרב אליי, הפרצוף שלי החליף הבעה. אי הרצון לראות אותו רק גבר. אני במילא לא יודעת מה אני מרגישה. מצד אחד הצומי הזה, הקרבה שהוא רוצה עושה לי את זה, מצד שני אני כל כך לא בנאדם חברותי אז אין לו טעם אפילו להתחיל לנסות ולהתיידד.
הושטתי לו את הקופסא של הסיגריות, אם במקרה הילד הטוב הזה רוצה אחת.
" את יודעת מה, סבבה תביאי " הוא אמר. אני נדהמתי. הוא התיישב לצידי. לקח סיגריה אחת וניגש אל התיק שלו. " חכי שנייה, תראי את הקופסא.. " הוא ביקש. אני נתתי לו את הקופסא. בלי לחשוב פעמיים הוא פשוט לקח את כל הקופסא, סגר אותה ושם אותה בתוך התיק שלו. מתוך התיק הוא הוציא מספריים וגזר את הסיגריה שהחזקתי בפה לשתיים.
" תגיד לי מה אתה דפוק?! " צעקתי עליו.
" אסור לעשן בשטח בית הספר ".
" חבל כי זו הקופסא האחרונה שלי עד שאני סוף סוף אצא מהחור הזה ואחזור הביתה למנוחה ".
" בקצב הזה את לא תחזרי הביתה כל כך מהר ".
" למה? תלשין עליי? " צעקתי עליו.
" בדיוק ".
" אתה חתיכת.. ".
" ולך יש סירחון מדהים מהפה " הוא אמר בחיוך מתנשא. הוא הרגיש שהוא ניצח.
" עכשיו הוצאת לי את החשק " אמרתי לו, זרקתי את חצי הסיגרייה שנותרה וקמתי. לקחתי את התיק שלי בעצבנות והתחלתי ללכת לכיוון הבניין.
" היי את " צעקה אליי מישהי מאחורה. הסתובבתי וראיתי את אחת הפרינססות הכי דוחות שראיתי מימי. זיהיתי אותה, היא הסתכלה עליי במבט מכוער כשדיברתי לשתי שניות עם איתן.
" כן? " אמרתי לה בפנים של ' תעזבי אותי פוסטמה '.
" מה הסיפור שלך ושל איתן? ".
" מאיפה לי? סתם קרצייה.. ".
" אני מקווה שאת לא מתאהבת בו " היא אמרה.
" מה זה עניינך? ".
" הכל בבית הספר הזה הוא עינייני ".
" למה? מה את המלכה השולטת? ".
" משהו כזה.. ואת צריכה להקשיב לי אם לא את תסתבכי " היא אמרה והתקרבה אליי.
" את לא מפחידה אותי.. ".
" אה באמת? ".
" כן " אמרתי, " את גם רוצה ללכת מכות על זה? ".
" מצידי " היא אמרה בחיוך מתנשא.
" את ביקשת " אמרתי לה וסטרתי לה. הפה שלה נפתח, כאילו מתוך תדהמה. כמה שניות אחרי זה כבר נלחמנו על הדשא. היא משכה לי בשיער, כמו ילדה קטנה שרק ככה היא יודעת להילחם, ואני ניסיתי להיות טיפה יותר חכמה ולרתק אותה לרצפה. איתן הבחין בכל הסיפור, ולצערי גם מורה שבדיוק הסתובבה בחצר ראתה את זה.
" היי אתן! " היא צעקה והתקדמה אלינו. אף אחת לא הקשיבה. איזה ילד משך את הילדה ממני. " סיוון תרגיעי ". אוקיי אז למטורפת קוראים סיוון. איתן משך אותי כדי להיפרד ממנה. " אל תיגע בי " אמרתי ושחררתי את האחיזה שלו ממני.
" שתיכן, מרותקות ".
" יש ריתוק בבית הספר הזה? " שאלתי.
" עוצר ערב. כשלכולם יש זמן חופשי אתן תשבו בחדר סגורות ואסור לכן לצאת. ויש כמה וכמה תלמדים שיכולים להעיד אם יצאתן או לא ".
" זה פשוט לא פייר.. " לחשתי.
" זה אולי לא פייר " היא אמרה באותו מבטא שאני אמרתי, באותה התנשאות, " אבל אולי רק ככה תבינו שלבית הספר הזה יש מוניטין לשמור, ולא רבים פה, ולא מכים פה.. זה מובן? ".
" כן.. " אמרתי. כבר קבוצת ילדים הספיקה להתאסף סביבנו. אני מצאתי פתח ויצאתי מכל ההמולה. אנשים ניסו לנחם את סיוון, הבנתי את סדר המעמדות פה. איזה בית ספר נוראי, חשבתי בליבי.
נכנסתי לכיתה, השיעורים המשיכו. אני המשכתי לשתוק.
בערב, היה לי עוצר, ריתוק כמו שקוראים לזה.. לא יכולתי לצאת. שכבתי על המיטה ופשוט שמעתי מוסיקה בחדר, לא בקולי קולות, כי גם לזה יש איסור. הם מפחדים שמוסיקה תפריע לתלמידים הטובים להתרכז. איזה בית ספר צבוע.
דפיקה בדלת. " מי זה? " צעקתי.
" זה איתן " הקול אמר.
" לך מפה " אמרתי.
" לא רוצה, את פותחת את הדלת? ".
" לא " אמרתי.
" את ביקשת את זה- אני מקווה שאת לבושה.. " הוא אמר ותוך שתי שניות שמעתי קול של מנעול מסתובב. הוא פתח את הדלת, הסתכל עליי בחצי חיוך ובחצי מבט מרחם.
" בתור יושב ראש מועצת תלמידים יש לך מפתחות לכל חדר? ".
" משהו כזה, את בסדר? ".
" למה אתה פה? ".
" כי מתפקידי לבדוק שכולם בסדר? " הוא אמר בדיבור קצת חושש.
" אז אני בסדר, בבקשה לך ".
" איך זה התחיל? ".
" אה עכשיו אני גם צריכה לעבור שימוע? ".
" נו ליזי בחייאת, תשתפי פעולה ".
" אני לא רוצה אתה לא מבין? בגלל מי רבנו? בגללך! סבבה? לא, לא סבבה. כי המפגרת הזו חושבת שיש משהו בינינו ואלוהים יודע למה היא מנסה לפגוע בי. היא זו שבאה אליי, לא אני אליה. סבבה, אני הרמתי יד ראשונה, אני סטרתי לה, אז אפשר להאשים אותי.. קיבלת מספיק חומר? " שאלתי אותו והתיישבתי. הרגליים שלי נגעו ברצפה ואת הראש החזקתי על שתי הידיים.
" זה האופי של סיוון " הוא אמר אחרי שתיקה.
" ומה? אני צריכה להשלים עם זה כמו שכולם משלימים? לתת לה לרדת עליי או לתפוס אותי על משהו שבכלל לא קורה? לנשק את האדמה עליה היא חיה? להיות שפוטה שלה.. להיות כמו כולם? לא. ממש לא " אמרתי לו והסתכלתי עליו עמוק אל תוך העיניים. זה הפעם הראשונה שהסתכלתי כל כך עמוק. הצלחתי מהר מאוד לא ללכת לאיבוד בתוך העיניים האלה. כבר הזכרתי שאיתן היה יפה מידי מכדי שאוכל להסתכל עליו.
" אני.. " הוא אמר ונגע בי בכתף.
" די, תעזוב את זה " אמרתי והרגשתי את הדמעה הראשונה יוצאת לי מהעיניים. למה אני בוכה כל היום?! נמאס לי, די, תעזבו אותי.. כואב לי ורע לי ואם אתם פה אז זה עושה לי יותר רע..
" את בוכה? " הוא שאל במבט עצוב.
" אני אהיה בסדר, עכשיו לך ".
" אם זה מה שאת רוצה.. " הוא אמר וקם.
כמה שניות לפני שהוא יצא מהדלת, ברגע שהוא שם את היד על הידית, הרמתי את ראשי ואמרתי " למה אתה מקשיב לי? למה אתה לא עושה הפוך ממה שאני אומרת? למה כשאני אומרת לך ללכת אתה הולך? ".
" כי ילדים צריכים את הזמן שלהם, ואם רק נעיק עליהם או נרחם עליהם זה בטוח לא יעשה להם טוב. את נראית כמו אחת ששונאת שמרחמים עליה.. ".
" ואם זה בא על חשבון הבדידות? " שאלתי אותו והוא כבר פתח את הדלת.
" זה המחיר שצריך לשלם " הוא אמר ויצא מהחדר.