סוד זהוב אדמדם 12
אני ואיאן הלכנו בדרך שבה עוד לא הלכתי
"נבואתך לא נשכחה" אמר לי איאן
"אני יודעת, אך היא בילתי אפשרית"
אמרתי והסתכלתי קדימה למרות שלא ראיתי דבר
"אך, זכור, הבטחת לא לספר"אמרתי לו ברצינות
"אני יודע מה הבטחתי" רטן אליי "אך למה זה בילתי אפשרי?"
שאל אותי כנראה מכוון שהיה בטוח שאוכל לסיים אצ
ההסבר לפני שנאלץ להיפרד "ובכן, מכוון שזה בילתי
אפשרי שאני אחיה ואהיה בריא מספיק זמן בישביל לעשות זאת"
אמרתי לו ובדיוק הגענו אל חבורת אוהלים הנחתי שהגדול
והמפואר בהם הוא של המנהיג הזדרזתי לשם
וכאשר נכנסתי לשם זיהיתי את פניו של משנה הצורה
"היי, חבר מסדר"אמרתי לו והתיישבתי על הכיסא
שעמד מול שולחנו של המנהיג "את יודעת כמה חיפשנו אחריך??"
שאל אותי "לא ממש אכפת לי" אמרתי לו בקולי האדיש
"את בנאדם קשה" אמר לי ויצאה מהאוהל
אני רוצה שתאספו מתנדב אחד שמוכן להוליך את הנערה לביתה "
אמר המנהיג "אני מוכן" נשמע קולו של איאן "בסדר גמור כך אותה
אל האחוזה ותן לגונתן את המכתב הזה" אמר ושירבט במהירות
על הנייר "אני מתה" אמרתי לאיאן אחר שהתרחקנו
מהמחנה "כן" אמר לי והמשיך "נשאר לנו ללכת עוד כחצי קילומטר
אז כדאי לך להנות מעט" אמר לי "תגיד לי, נולדת עם העיניים האלה?"
שאלתי אותו"כן ואת?" שאל אותי "כנראה" אמרתי לו בנימה
האדישה שלי את שאר הדרך המשכנו בשתיקה מכוון
שלא התחשק לנו לנדב מידע על עצמנו"הגענו"
אמר האחוזה נראתה כאילו מישהו מת
"מעניין על מי הם מתאבלים"אמר איאן
"עליי" אמרתי לו והלכתי אל האור החמים של הצוהוריים
תגובות (0)