בתוך משולש 5

הבטתי בעיניו של דניאל..
ראיתי את הכאב,בעיניו..מה שראיתי בעיניו של אופיר,היה הפחד שלו להיות לבד..
ומה שראיתי בעיניו של דניאל,הוא אהבה.הוא באמת,מאוהב.ראיתי בעיניים היפות שלו, המון כאב.כאב לב.
"בואי אליי."משך אותי אליו..
"דן,בבקשה.."אמרתי..
"יש לך מישהו אחר?" זה העיניין?"שאל אותי..
"לא."עניתי,"איין לי אף אחד.."
"אז למה את מתנהגת ככה?"שאל..", למה את עושה לי את זה?"
"….יש מישהו.."אחרתי לבסוף..
"ידעתי,"נאנח,קם מהמיטה.הוא חשב שהקרב שלו אבוד.אבל,זה לא מה שישבור אותו.
"זה לא מה שאתה חושב."עניתי.."אני לא בגדתי בך."
"מי הוא?" שאל,מרוגז מעט..
"ידיד,חבר לשעבר."עניתי.
"את..אוהבת אותו?"שאל,מקנא מעט.
"לא."עניתי.."אני לארוצה אותו.זה הוא שמנסה לחזור אליי."
"אני,לא מאמין לך.."הוא אמר.
"דניאל,"פניתי אליו,"אני יודעת שאתה כועס,אבל לא הייתה לי כל כוונה לפגוע בך."
"אני לא כועס,מתוקה.זה פשוט כואב.זה כואב,שאת לא בוטחת בי..והולכת איתו,מאחורי הגב שלי."
"אז,מה אתה רוצה שנעשה?" שאלתי.
דניאל,שתק..הוא לא ענה.אוף!!! שוב עשיתי את זה.שברתי לבחור המתוק הזה, את הלב.
הוא יצא מחדר,לכמה רגעים..עם דמעות בעיניים.זה כל כך,הכאיב לו.הוא נראה מאוד מאוד,פגוע.
כשלאחר מיכן הוא שב..נעמד מולי, אוחז בידי..
"שברת לי את הלב,לין.",הוא אמר,קולו רעד.לוקח נשימה,עמוקה וחזקה..
דניאל הביט בי,מתנשף..ליבו דפק.חשתי שהוא עומד לעשות משהו,מטורף..דרסטי..
אוחז חזק בידי…לוקח נשימה עמוקה..כשלפתע ראיתי אותו,כורע ברך בפניי…
"אבל,לא נראה לי שאפסיק איי פעם,לאהוב אותך,כל עוד הוא הולם בחזה שלי."אמר,"התאהבתי בך,נואשות."
"מה אתה עושה?"התפלאתי..כשהוא מצהיר על אהבה,איינסופית.
"התינשאי לי?"הוא שאל,מראה לי קופסה עם טבעת יהלום,מדהימה..
עמדתי המומה,כולי רועדת מהתרגשות…דמעות זלגו מעיני מהתרגשות.כמה רגעים מכאיבים של ציפייה,עברו עליו.
נראה היה,ברגעים אלו,כי רק מוות,יפריד בנינו.
"כן,"עניתי..כשדמעות של אושר זולגות מעיניי.
"אני אוהב אותך.."הוא התרגש,"אני כך כך,אוהב אותך!"מרים אותי.
כשהוא,שם את הטבעת על אצבעי.
עכשיו,עליי לספר לאופיר על כך..אני עומדת לרסק את עולמו.