בתוך הרפתקאה עם סיוט ~עונה 2 פרק 3

רגליו של שון רעדו כשהוא דרך על המדרגות בכניסה לביתו של מייקי. הוא נשם עמוק וצלצל בפעמון.
"רגע" קולו של מייקי נשמע, וצעדיו נשמעו מתקרבים אל הדלת. הדלת נפתחה ומייקי הופיע עם פיג'מה, השיער בצבע חום האגוז שלו היה רטוב, והפנים שלו היו נקיות זה היה ברור שהוא לא מזמן יצא ממקלחת מפנקת. עיניו החומות הביטו בעיניים הכחולות של שון, הוא שתק כמה שניות ודיבר
"קרה משהו ?" מייקי שאל, והרים את הגבות. שון חייך חיוך שטותי, ודיבר בביישנות
"אני כאן כי אני חייב לדבר איתך" אמר, ובקולו נשמע משהו לא בסדר. מייקי הנהנן בראשו, והלך צעד אחורה
"בא" אמר ונתן לשון להכנס. פעימות הלב של שון דפקו חזק כשהוא נכנס לבית
"אל תתבייש, ההורים שלי עדיין לא חזרו מהעבודה" אמר מייקי ועלה במדרגות בשמחה. שון בלע את הרוק שהפריע לו בגרון ועלה אחריו
"אתה חייב לראות את החדר שלי" אמר מייקי כמו ילד קטן, ופתח את הדלת, שון חייך ונכנס אל החדר.
מיטה גדולה הופיעה באמצע החדר, טלוויזיה עשירה עמדה על הקיר ממול המיטה, מחשב נייד פתוח ודלוק היה על שולחן מעץ עשיר, ולידו עמד מחשב נייח לא פחות יפה מהמחשב הנייד עצמו. שון הנהן בראשו והביט במייקי
"ראיתה מתחילים לפנק אותי" אמר מייקי וצחקק, ונכנס לתוך החדר וסגר את הדלת. שון עמד ושתק ולא הפסיק להסתכל על מייקי. מייקי הסתכל על מסך המחשב הנייד שהיה דלוק ואז הביט בשון
"אתה רוצה משהו לשתות ?" שאל
"כן אם אפשר" אמר שון בקול ביישני
"קולה, ספרייט, נסטי, מה אתה רוצה מהם ?" אמר מייקי והתקדם אל הדלת
"לא מים יהיה טוב" אמר שון, ועקב אחרי כל תנועה של מייקי
"אוקי" אמר מייקי ויצא מהדלת. שון הסתכל שניה אחת על הדלת שנסגרה מעט, והתחיל להסתכל לכל צד, הוא התקדם אל המיטה הרים את הכרית, הרים את השמיכה, פתח את ארון הבגדים בשקט והזיז את הבגדים בעדינות, עיניו הביטו כל רגע על הדלת, הוא התקדם אל השידה שליד המיטה, פתח ומצא שם קופסא מעץ, הוא פתח אותו לאט ומכשיר שחור זעיר היה בתוכו. ליבו והנשימות שלו עשו לו חם בגוף מרוב המהירות והלחץ, הוא הוציא עם ידיים רועדות את המכשיר, והחזיר את הקופסא אל השידה וסגר אותה.
לפתע מייקי נכנס עם כוס אחת של מים וכוס שניה עם ספרייט בשתיי ידיו. שון נבהל והתרומם.
עיניו של מייקי הביטו בכל גופו של שון. שון שם את ידיו מאחורי גבו, והכמכשיר ביד אחת.
מייקי כיווץ את עיניו, והניח את שתי הכוסות על השולחן שעמד ליד. ידיו של שון הזיעו מלחץ, עיניו הסתכלו לכל צד. מייקי התקדם אליו באיטיות
"מה עשית ?" שאל מייקי בקול חלק שונה. שון שתק ועיניו נפרעו. מייקי משך את ידו והביט במכשיר שבדיו. שפתיו של מייקי נפתחו, השפה העליונה נפרדה מהשפה התחתונה. הוא הביט עמוק על העיניים של שון ושתק. הוא חטף מידו את המכשיר ונשם נשימות חזקות
"איך.. איך אתה מעז" לחש מייקי, והסתכל על המכשיר. לחיו נעשו אדומות וגלי חום עברו בגופו.
גופו של שון רעד, וליבו פעם חזק הרבה יותר ממה שהיה
"מ מייקי תקשיב" אמר שון בקול רועד ועיניו התמלאו בדמעות. מייקי הביט בעיניו של שון, העיניים שלו הבריקו מכעס, ונשימותיו יצאו מהשפתיים העבות שלו
"זה לא אני, זה אריק הוא.."
"דיי" מייקי עצר אותו, ושניו רעדו
"תפסיק להכניס את אריק לכל דבר שאתה עושה" אמר מייקי, והוריד את ראשו והביט שוב על המכשיר.
שון הרגיש שהדמעות עומדות לצאת מעיניו, הוא צעד כמה צעדים אחורה מפחד. מייקי כיווץ את הגבות שלו והנהן בראשו מצד לצד ובסוף הביט בשון אחרי כמה רגעים
"אתה יודע אריק לא גנב, לא כפוי טובה כמוך, אתה הילד הכי מגעיל שהכרתי אי פעם, אתה חתיכת #@%$*@, תעוף מהחדר שלי תעוף מהבית שלי, לא רוצה לראות אותך, לא רוצה !" צעק מייקי בקול רועד צרוד. שון רץ אל הדלת ויצא החוצה, אחרי כמה שניות טריקת הדלת הראשית נשמעה.
מייקי נשאר עומד במקומו, המכשיר נפל מידו, דמעות הופיעו בעניו, שפתיו רעדו והוא ישב על המיטה.
הוא שם את כפות ידיו על הפנים שלו ופרץ בבכי.
*****
הרו צעדה בעיר עם ראש מורם, היא פתחה את התיק וחיפשה בתוכו את בקבוק השתייה שלה.
היא הוציאה את הבקבוק וראתה שלא נשאר בו כלום. היא חצתה את הכביש ונכנסה אל חנות הפלאפל שלא הייתה רחוקה ממנה. היא נכנסה פנימה, והסתכלה על המוכר בחיוך
"שלום" אמרה ועמדה מולו
"שלום לך גברתי" אמר המוכר, והתעסק בסלטים
"אל תקרא לי גברתי, אתה יכול לקרא לי הרו" אמרה והרימה את התיק שכמעט נפל מהכתף שלה
"שלום לך הרו" אמר והביט בה
"אם אתה רוצה אתה יכול לקרא לי גם הרושיון" אמרה. המוכר מחק את החיוך
"שיהיה הרושיון מה, בסדר" אמר והוריד את ראש בחזרה אל הסלטים
"סליחה, אל תגיד שיהיה כי סבא שלי עליו השלום קרא לי הרושיון, זה שם חשוב אל תגיד שיהיה" אמרה הרו בפנים רציניות
"בסדר לא התכוונתי לפגוע" אמר המוכר והביט בה
"הרושיון בסדר, כן הרושיון" המשיך המוכר
"אם אתה רוצה אתה יכול לקרא לי גם הרושי" אמרה הרו. המוכר נאנח
"שיהיה הרושי בסדר, הלאה מה בשבילך ?" שאל
"יש לך שתייה ?" שאלה הרו ונאנחה גם היא
"במקרר" אמר והצביע על המקרר בצד. הרו הלכה אל המקרר והסתכלה בו שנייה אחת
"תגיד לי השתייה שבמקרר היא קרה או לא קרה ?" שאלה והסתכלה על המוכר
"אם זה במקרר זה קר לא ?" שאל בחצי חיוך
"אני מתכוונת אתה שמת את זה עכשיו או מהבוקר ?" אמרה והתקדמה אליו
"אתמול בבוקר" אמר
"אה זה לא טוב" אמרה הרו ועיקמה את האף
"מה לא טוב בזה ?" שאל המוכר והמשיך להסתכל עליה
"הרופא שלי אמר ששתייה קרה עושה לי קיבה רכה" אמרה הרו
"יש לי חם, אתה רוצה חם ?" שאל
"שיהיה חם תביא" אמרה וחייכה
"תפוזים זה טוב ?" שאל. הרו הנהנה. המוכר התכופף והוציא בקבוק
"בבקשה" אמר והניח אותו
"תודה" אמרה הרו, והוציאה מהארנק שטר ונתנה לו. המוכר לקח וגירד באפו.
הרו פתחתה את הפקק ועוד לפני שהתחילה לשתות המוכר התעטש
"תגיד לי מה יש לך" אמרה הרו
"אתה לא רואה שאתה משפריץ על הזולת ?" המשיכה. המוכר הוציא מהכיס שלו טישו וניגב את אפו
"נכון סליחה" אמר
"מה סליחה, אתה משפריץ גם על הכדורים של הפלאפל" אמרה הרו
"נכון בלי כוונה" אמר וזרק את הטישו בפח
"מה בלי כוונה, פעם הבאה שאתה משפריץ.."
"טוב די !" צעק. הרו שמה יד על החזה
"סליחה מה אתה צועק עלי ?" אמרה בבהלה
"מה קרה אסור לעשות אפצ'י ?" אמר המוכר בקול
"מה אתה צועק עלי מה קרה, מה אני אשמה שאתה מוכר פלאפל ?" אמרה ויצאה מהחנות בעדינות.
אחרי כמה צעדים צלצול הנייד שלה נשמע מהתיק. הרו עצרה את הצעדים, פתחה את התיק והוציאה את הנייד
"מייקי" אמרה בחיוך ולחצה
"הרו" נשמע קולו של מייקי חלש
"מייקי מה קרה, אתה בוכה ?" שאלה בדאגה
"אני צריך לספר לך משהו"
…..