סיגריה אחרונה- פרק 2
החדר היה לבן ושגרתי לגמרי. הייתה בו מיטה, כוננית ספרים, שולחן קטן. דברים רגילים. האמת שחייכתי ברגע שנכנסתי לחדר, תכננתי להפוך אותו למקום הפרטי שלי. פתחתי את אחת המזוודות שכבר היו בחדר שלי, בדקתי אם הכל שם, זכרתי בע"פ איך סידרתי ומה שמתי. ראיתי שאף אחד לא נגע לי בדברים. אם יש דבר שאני שונאת זה שנוגעים לי בדברים. הוצאתי כמה פוסטים של הלהקות שאני הכי אוהבת לשמוע והתחלתי לשים על הקיר עם דבק סלוטייפ שהבאתי מהבית. החדר קיבל סוף סוף קצת חיים. סידרתי את המזוודות כי אני שונאת שאני לא מסודרת, זה הדבר היחיד שאני אוהבת בעצמי. ואז לקחתי את הטוש הסגול והתחלתי לכתוב כל מיני משפטים על הקיר. אני מקווה שלאף אחד לא יהיה אכפת. בעצם, אני בטוחה שיהיה אכפת להם, זה השחטת רכוש, אבל אם החדר הזה הולך להיות החדר שלי לזמן מה, אין סיכוי שאני לא הופכת אותו למשהו שהוא שלי, שלפחות אני ארגיש בבית.
דפיקה בדלת. ניגשתי לראות מי בא. האמת שכעסתי על זה שמישהו מפריע לי ברגע שאני מתייחדת עם עצמי.
פתחתי את הדלת. הוא היה יותר מידי יפה משאוכל להסתכל עליו. החלטתי לעבוד עליו שהלך לי הקול כדי שלא ישמע את הקול שלי וכדי שלא נפתח איזה שיחה מעניינת ביותר. לא היה לי כוח לאנשים, כבר הזכרתי את זה.
" היי " הוא אמר בחיוך, ואני כתגובה פשוט הזזתי את היד שלי מימין לשמאל בתנועה של שלום.
" מה קרה? הלך לך הקול? " הוא שאל מחויך מאוזן לאוזן. הנדתי את ראשי להסכמה.
" טוב.. אני יושב ראש מועצת תלמידים, נעים להכיר. אני איתן, וביקשו ממני לתת לך תדרוך בבית הספר ".
" אני אסתדר תודה " לחשתי לו.
" וואו איזה חדר " הוא אמר ונכנס בלי שבכלל הזמנתי אותו. אני התיישבתי על המיטה והסתכלתי עליו במבט ממש לא מזמין.
" תודה " לחשתי בחיוך.
" מאיפה באת? ". אני שתקתי. " אה נכון את לא יכולה לדבר, עזבי אל תאמצי את הקול שלך. את באה? " הוא שאל. לא, הנדתי בראשי.
" למה? " הוא שאל. הזזתי את שתי הכתפיים כלפי מעלה, בתנועה של ' ככה '.
" איך שתרצי " הוא אמר ופנה אל הדרך, " אבל ברוכה הבאה " הוא אמר בחיוך, אני חייכתי חזרה והוא יצא מהחדר וסגר את הדלת. ככה אני אוהבת אנשים, לא מנג'סים יותר מידי.
המשכתי לכתוב עוד כמה שירים או שורות משירים על הקירות בחדר עד שזה היה נראה לי מספיק. הסתכלתי על החדר מכיוון הדלת והוא היה נראה פשוט מקסים, כל כך אני. מבטא אהבה שלי לחדר שאני בכלל לא רוצה להיות בו. אוי האירוניה.
לבשתי את הבגדים שהמנהלת הושיטה לי שנייה לפני שיצאתי מהחדר, זה היה כל כך נוראי שזה היה מדהים. נראתי כמו ילדה טובה, מה שאני בכלל לא. לקחתי את התיק שלי, שמתי כמה מחברות כי בכלל לא ידעתי מה אני אמורה ללמוד ושמתי את קופסת הסיגריות בתיק. יצאתי מהחדר ונעלתי אותו. התחלתי ללכת לי בחצר, לחפש מקום שקט שאף אחד לא יושב בו. רציתי לעשן בלי שאף אחד יראה אותי, אולי זה בית ספר יותר מידי טוב שלא נותנים לילדים שבו להתפרק קצת.
מצאתי לי גרם מדרגות קטן לשבת ולעשן בו. זו דרך מצוינת להתחיל את הלמידה החדשה, להסריח את הבגדים החדשים בריח של סיגריות. שלפתי סיגריה אחת והדלקתי את המצית. הטעם המדהים, איבוד החושים הקטן שהרגשתי, חיכיתי לזה המון. ואז חשבתי שאני כל כך רוצה להפסיק את זה. להפסיק להיות רעה ולהתחיל להיות ילדה טובה. שנייה אחרי זה סטרתי לעצמי, הקול בראש אמר לי שאני לא אעז להגיד את זה יותר. אבל מצד שני רציתי להיות בתדמית טובה יותר, בשביל מה להסריח את הבגדים החדשים של בית ספר שמשקיע בי. אבל מי בכלל משקיע בי? ההורים שלי זרקו אותי, לא זרקו אבל שלחו אותי לפה כי הם לא יכולים להתמודד איתי. לא אכפת להם ממני. זרקתי את הסיגריה על הרצפה והתחלתי לבכות. הנחתי את הראש שלי בין הברכיים ופשוט בכיתי. הרגשתי כאילו אני חסרת יכולת, חסרת חברים, חסרת חיים. ילדה קטנה שזורקים ממקום למקום, שיש לה הכל אבל אין לה כלום.
תגובות (4)
היא חתיכת בחורה מגניבה.
אני מאוד נהנת לקרוא את זה! מחכה להמשך :)
מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תמשיכי^~^
~N.K~
יואוו!! אני כבר אוהבת!!
זה הולך להיות בטח סיפור מהמם! כמו הקודם…
תמשיכי (=
מהמממממם! זה באמת טוב, קצת מרחמת עליה.