שמי מרי ואני מכשפה פרק שלישי

קמתי כשעה לפני הזריחה
כמו שעשיתי רוב חיי
מעולם לא ישנתי מאוחר ותר מאשר הזריחה
מכוון שסבתי נהגה לומר כי רק עצלנים מפספסים
את הזריחה ולא רציתי להיות עצלנית
קמתי מין המיטה ובחנתי את הבגדים
שאליינה השאירה לי
הם היו בצבע תכלת עמום מעט
והיו די לוחצים למרות שלא לקח לי זמן רב
להבין איך לובשים אותם
כאשר סיימתי להיתלבש
נאלצתי להחליט באיזו דרך לאסוף את שיערי
מכוון שמעכשיו אמור להיות לי מעמד ועל
כן, עלי להיראות מכובדת כול הזמן
גם אחרי נסיעה של כמה שעות
בסוף החלטתי לאסוף את השיער לצמה מגולגלת
מסביב לראש כאשר סיימתי את התיסרוקת
נשמע דפיקה על הדלת ומשרתת נכנסה
"מיס ריסיליה? באתי לעזור לך להיתכונן"
אמרה המשרתת"איני זקוקה לעזרה"
אמרתי לה ויצאתי מאחורי הפרגוד אשר
הפריד בין החדר לשידה ולמראה
"משרתת אחרת עזרה לך?" שאלה
אותי "לא" אמרתי לה ובחנתי את בבואתי
במראה הגדולה שעמדה בחדר
המשרתת יצאה וזמן לא רב לאחר מיכן
נכנסה אליינה "את צריכה לתת לאנשים אחרים
לעזור לך להיתלבש, זיכרי יש לך מעמד עכשיו"
אמרה לי כאשר נכנסה אך כאשר ראתה אותי
נעצרה ובחנה אותי "עשית את כול זה לבד?"
שאלה אותי "מן" עניתי לה "איך לבשת לבד את
מחוך?" שאלה אותי "מחוך?" שאלתי אותה בבלבול
"את נכנסת לשמלה הזאת ללא מחוך?" שאלה אותי
"אז יש לך יופי של היקף מותן" אמרה לי "והשמלה
הזאת יושבת עלייך ממש נפלא, פחדתי שהיא תהיה גדולה עלייך"
אמרה לי "אז אם שתינו מוכנות, הגיע הזמן להמשיך במסע"
אמרה לי ויצאה מהחדר כאשר אני בעיקבותיה
אך לא לפני שעצרתי בכדי לקחת את השרשרת שלי
היא הייתה ארוכה ובסופה אבן בינונית אשר משנה
את ציבע כול כמה זמן עכשיו היא הייתה כצבע עיניי
כחולה וקרה יותר מקרח